"רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ". האמירה הזאת ממסכת אבות מסכמת את מציאות החיים בישראל היום. מדינה, מלכות, שוויתרה על אוכלוסיות שלמות. מדינה שמעניקה אוטונומיה בקריצה, בהסכמה שבשתיקה, כבר שנים רבות, לקבוצות שלמות של אזרחים. בהיעדר מוראה של מלכות, סכנת חיים אמיתית מרחפת. בליל ל"ג בעומר הסכנה הזאת התממשה.
היעדר הסמכות בלט השנה בכל כך הרבה זירות. במגפת הקורונה התגלתה ישראל במלא חולשתה באכיפת ההנחיות במגזר החרדי. חולשה זו ניכרת גם במגזר הערבי, שם הפשיעה והאלימות משתוללות וגובות חיי אדם במספרים עצומים. הר מירון הוא עוד סימפטום של סמכות ללא אחריות שמשמעותה הפקרות.
ההפקרות הזאת, אגב, המשיכה גם לאחר האסון הנורא. בכל זירת אסון אחרת המקום היה נסגר הרמטית עד לתום החקירה, אבל גם לאחר הטרגדיה הנוראה ההר נותר פתוח לחגיגות, וכוחות הביטחון אף הותקפו על ידי החוגגים. זוהי תמונה אחת קטנה שמספרת את הסיפור כולו.
אם האסון ייגמר בדיון על רוחב הפרוזדור או שיפוע המדרגות, זו תהיה החמצה עצומה. זה הזמן לצלוח את האתגרים שהעלמנו מהם עין דורות, לחבר סמכות ריבונית לסמכויות רוחניות ודתיות, ולנקות את האורוות הללו
לאורך היממה האחרונה התמוגגנו מהסיוע ומהסולידריות של האזרחים הפשוטים לנפגעי האסון. מתרומות הדם בתל אביב או מנקודות ההתרעננות ביישובים הערביים. וזו אולי תמצית הישראליות: לקחת כמובן מאליו כשלים מטורפים ואסונות שמחכים לקרות, אבל להתרגש ולהיות מופתעים מסולידריות חוצת מגזרים, שלשמחתנו קיימת פה יום-יום. בניגוד למה שמספרים לנו, הבעיה היא לא באזרחים ובמידת הלכידות שלהם, אלא בהנהגה ובאובדן הדרך שלה.
מינהל תקין נתפס במדינת ה"סמוך" כפרוצדורה מיותרת, כמשקולת על רגלי הסוסים. ח"כ בצלאל סמוטריץ' כבר מיהר להכריז ביום שישי שיש להקל בנהלים לשחרור גופות מאבו כביר על מנת לאפשר הלוויות לפני השבת. כמה שעות אחר כך הגיעה הגופה הלא-נכונה אל בית העלמין, לדאבונן של שתי המשפחות.
הגישה הזאת, שלפיה נהלים הם המלצה שראוי לכופף, היא רעה חולה שמלווה אותנו כבר 73 שנה. מאסון ורסאי, דרך אסון נחל צפית ועד מותם המיותר כל כך של 45 אבות, אחים וילדים בהילולת רבי שמעון בר יוחאי.
חן ארצי סרוראם האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל ייגמר בדיון על רוחב הפרוזדור או שיפוע המדרגות, זו תהיה החמצה עצומה. מתוך הצער והאבל הכבדים על מי ששילמו בחייהם חובתנו לחשב מסלול מחדש בנוגע לכל מערכת היחסים של הריבון עם כלל האזרחים. זה הזמן לצלוח את האתגרים שהעלמנו מהם עין דורות, לחבר סמכות ריבונית לסמכויות רוחניות ודתיות, ולנקות את האורוות הללו.
החברה החרדית עצמה, ששילמה מחיר דמים, צריכה להתפכח ולהכיר במדינת ישראל כממלכה לכל דבר ועניין. לא מדינה שהיא קוזק ופריץ, אלא מסגרת טובה ומיטיבה בעלת סטנדרטים שקופים ומקצועיים, עם סמכות וכוח מול עסקנים.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
