זה לא מספיק לומר שמה שקורה וקרה בנתב"ג זה שפל ציבורי חדש. זה לא מספיק להזכיר שמחדל נתב"ג המקורי היה זה שאיפשר הכנסה של כל כך הרבה חולי קורונה לישראל, ובכך המדינה הפכה לאחת היחידות והראשונות בעולם שבהן השתלט הזן הבריטי. כדי להסיר ספק, זה עלה בחייהם של מאות ישראלים ויותר; הזן נפוץ ואולי קטלני יותר. זה לא מספיק להזכיר שברואנדה דרשו בדיקה שלילית כדי להיכנס למדינה בזמן ששרת התחבורה מירי רגב התעסקה במשהו אחר – וכך גם במדינות רבות אחרות.
ולא, זה לא מספיק להדגיש שוועדת חריגים אמורה לעבוד בשקיפות, ביושרה, במהירות וברגישות למקרים דחופים. זה לא מספיק כי נמאס לראות מדינה שלמה, במגפה, במשבר כלכלי, במשבר פוליטי שלא נגמר, כורעת תחת נטל הקומבינות והטינופת של שחיתות. אלה העדויות שמביא בימים האחרונים אורי משגב. ואם אדם צריך להגיע בדחיפות לבן משפחה מדרגה ראשונה שגוסס, והוא מסורב לצאת או להיכנס ארצה, אבל בחור ישיבה שמדבר עם איזה מאכער נכנס בלי בעיה, זו שחיתות – וזה פלילי.
זה לא מספיק לומר את כל הדברים האלה כי עובדה שהם לא עשו, או יעשו, שום דבר. בנימין נתניהו, עליו האחריות. ראש הממשלה כל פעם "מופתע". הוא מופתע ממחדל הכניסה לארץ, הוא מופתע ממחדל המלוניות, מחר נשמע שהוא מופתע וזועם בפרשת ועדת החריגים.
המצב הנוכחי כל כך מקומם, כל כך מסריח מחוסר צדק, שהפגיעה שלו באמון הציבור תפגע הרבה יותר בניהול משבר הבריאות הזה מאשר פתיחה של נתב"ג וחובת בידוד
נתניהו לא חושב דברים טובים במיוחד על יכולות הניהול של השרה רגב; לעשות משהו בעניין הזה? חלילה. זה מצטרף להתנהלות הכללית שלו, שפסלה למעשה דיפרנציאליות אפקטיבית במדיניות ניהול הקורונה. שוב, חלילה שכמה ערים מהמגזר החשוב לא יכעסו.
אז מה צריך לעשות? שיפתחו. שיפתחו לגמרי. שייתנו לטיסות להיכנס ולצאת. שיפעילו בידוד עם צמיד אלקטרוני, אם יצליחו. אבל בואו נצא מנקודת הנחה שזה ייכשל. כי כל מה שהממשלה הזו עושה, לפחות בהקשר של נתב"ג, הוא כישלון עצוב.
יהיו כאלה שיגידו שפתיחה כזו מסוכנת. נכון מאוד. במצב ענייני עדיף להמשיך להגביל כניסה; יש זנים כמו הברזילאי שאכן יכולים לאתגר את החיסונים. אבל מה שמסוכן הרבה יותר הוא אובדן אמון הציבור, שאריות אחרונות שלו.
המצב הנוכחי כל כך מקומם, כל כך מסריח מחוסר צדק, שהפגיעה שלו באמון הציבור תפגע הרבה יותר בניהול משבר הבריאות הזה מאשר פתיחה של נתב"ג וחובת בידוד. שיתמקדו בבידוד, במקום להתמקד גם בבידוד וגם בוועדת חריגים; באורח ברור שתי המשימות מתבצעות גרוע, ואם אפשר לצמצם לאחת בלבד, ייטב.
הסיפור של נתב"ג הוא כבר לא "אכיפה סלקטיבית" או רק אפליה, זה הרבה יותר גרוע מזה. זו הדגמה למדינה שהדרגים המקצועיים שלה שבויים של דרג שלטוני עבש, שמכר את נשמתו לפוליטרוקים של מגזר מסוים.
