כמו גברים ישראלים רבים, בשבועות האחרונים גם אני חזרתי לגדל זקן. כל אחד וסיבותיו – הנה עשר הסיבות שלי:
1. כי אני יכול. הייתי שמח הרבה יותר לגדל עכשיו בלורית שובבה, כמו שהייתה לי פעם. לצערי זה לא מסתייע – יש לי קרחת. אבל להורמונים האנדרוגנים שגרמו לשערות ראשי לנשור, במה שמכונה "התקרחות מטיפוס זכרי" (male-pattern baldness), יש השפעות נוספות. הם גורמים בין היתר לצמיחת שערות הזקן, כמו שערות בעוד מקומות, פחות ציבוריים, בגוף הגבר. וכמו שלימדה אותנו מגפת הקורונה, כשאי אפשר לעשות את מה שרוצים, רוצים ועושים את מה שאפשר. אז אם לא בלורית – שיהיה זקן. גם זה משהו.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
2. בגלל הנזק הכלכלי של מגפת הקורונה. המגפה הזאת, וצעדי הריחוק החברתי שנלוו אליה, חיסלו לחלוטין את הצמיחה במשק. הם דחפו את ישראל למיתון עמוק, והכניסו מיליוני ישראלים למשטר של מחסור וקיצוצים. עכשיו יותר מתמיד כולנו זקוקים לצמיחה, שגשוג, תקווה, ולקראת השנה החדשה – גם להתחלות חדשות. אם אי אפשר לסדר צמיחה על הראש (ראו סיבה 1) – אז שתהיה לפחות על הלחיים והסנטר.
3. בגלל המסכות של מגפת הקורונה. עוד בבית הספר לרפואה לא אהבתי לחבוש מסכות מנתחים, והיחסים שלי איתן לא השתפרו מאז. הזקן החדש מפריד לי בין הפרצוף לבין המסכה המעצבנת וההכרחית, ומקטין את הניגוד בין התחושות עם ובלי מסכה.
4. בגלל עמיר פרץ ובנימין נתניהו. שר הכלכלה עמיר פרץ גילח את השפם שלו לפני הבחירות האחרונות. הוא עשה את זה אחרי 47 שנות שפם, כדי שכולם יוכלו לקרוא את שפתיו כאשר הוא מבטיח שלעולם - לעולם - הוא לא ישב עם הנאשם נתניהו באותה ממשלה. אני בעד דוגמה אישית, ולכן מקווה שעמיר ילך בעקבותיי ויגדל עכשיו את שפמו בחזרה.
5. בגלל הזמן. מי שמגדל זקן, מרוויח כל יום חמש דקות של גילוח. זה יותר מיום שלם בכל שנה, וכשאתם בגילי – כל יום נוסף קובע. עם השנים למדתי שיש רק משאב אחד בעולם שאין לו מחיר ואין לו תחליף, והוא הזמן. יותר זקן – יותר זמן.
6. בגלל שאני מתגעגע למי שהייתי פעם. לפני הרבה שנים היה לי זקן. התחלתי לגדל אותו בשירות מילואים ארוך אחד, והוא ליווה אותי מאז יותר מ-20 שנה, בטוב וברע. לפני עשר שנים נכנעתי ללחץ חברתי שנבע מסביבתי הקרובה, והורדתי אותו. מאז הוא חסר לי, ובשבועות האחרונים החלטתי שדי – אני רוצה אותו בחזרה.
7. בגלל שאני יהודי. כן, ככה זה.
8. בגלל פרויד. כן, ככה זה.
9. בגלל שהזקן חזר להיות אופנתי פתאום. אחרי שנים רבות שבהן אידאל היופי הגברי הלך ונעשה דומה לאידאל היופי הנשי (ראו למשל ג'סטין ביבר), חזר הזקן לככב במגזינים ועל פניהם של דוגמני-על. למי שכל חייו עברו עליו בתור חנון לא ממש אופנתי, קשה להתגבר על ההזדמנות לרכב, ועוד חינם וללא מאמץ, על הגל המזוקן הנוכחי.
10. ועכשיו ברצינות. פעם היה לי זקן חום כהה, כמעט שחור. עכשיו הזקן שלי לבן כמעט לגמרי. השנים שעברו השאירו בי את עקבותיהן, לטוב ולרע, ואני לא רוצה להסוות או להעלים את זה. פעם אמר לי חבר טוב ואמיץ דברים שנחרתו בליבי. הוא אמר שכולנו הולכים תמיד עם מסכות – כולנו מציגים לעולם פנים שונות ממי שאנחנו באמת. כל זמן שהמרחק בין המסכה "הציבורית" שלנו לבין העצמי "הפרטי" שלנו נשאר קטן, הכול בסדר. אבל אם המרחק נעשה גדול, יש לנו בעיה.
אז לא, הזיקנה לא קפצה עלי פתאום. אבל מה שהתחולל כאן בשנה האחרונה נתן גם בי את אותותיו. היום אני לא אותו אדם שהייתי לפני מגפת הקורונה, לפני הבחירות האחרונות, ולפני כל מה שקרה וקורה כאן מאז. הלוואי ואתבדה, אבל נראה לי שאנחנו עומדים עכשיו לפני סבב נוסף ונורא של בחירות. ברגע הזה, הזקן החדש הוא אולי דרך שלי לזכור ולהזכיר שהשתנה כאן משהו, והשתנה בי משהו, והוא ילווה אותי מעכשיו והלאה.
office@yovell.co.il
