בית העלמין בקריית שאול: "מספר הנוכחים יורד בהדרגה"
(צילום: משי בן עמי)
משפחות שכול רבות פוקדות מדי שנה את קברי יקיריהם בערב יום הכיפור, להדליק לזכרם נר ולהתייחד עמם. הורים, אחים, אחיות, בני משפחה, חברים ומכרים ממלאים את בתי העלמין הצבאיים ביום זה ומתייחדים עם האדם היקר שאיבדו - אך השנה, לאור מגפת הקורונה והסגר, רבים נשארו בבית. "אף אחד לא יעצור אותי מלבקר את הבן שלי", סיפרה אסתר, שביקרה את קבר בנה בקריית שאול.
10 צפייה בגלריה
"לא משפחה, אבל קרובים בנפש". העיתונאית פאר-לי שחר עם נכדתה בקריית שאול
(צילום: מוטי קמחי)
לבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב הגיעו מעט משפחות שכולות וקרובי משפחה של לוחמים שנפלו, אך גם תושבי האזור שמתגוררים בסמוך באו לחלוק כבוד לנופלים שמשפחותיהם לא יכלו להגיע.
אסתר, אמו של סגן ניצן ברק שנפל ב-1982 בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל, אמרה כי "מספר הנוכחים יורד בהדרגה בשנים האחרונות, כי האוכלוסייה התבגרה וחלק מהמשפחות כבר נמצאות בחלקת ההורים השכולים, והרבה מההורים גם חולים. אני גרה בגני תקווה, וליתר ביטחון הגעתי גם ביום חמישי לפני הסגר - אבל אמרתי שהיום אני נוסעת לבן שלי, ואף אחד לא יעצור אותי. מספיק שביום הזיכרון לא הייתה ברירה ונשמענו להוראות. הכבישים היו ריקים היום, לא ראינו מחסומים. אני פה לבד, כמו כל שבוע".
כוכבה קרמר, דודתו של סגן דרור אלעד שנפל ב-1994 בפיגוע של מחבל נגד חיילים בנצרים, הגיעה לבית העלמין בתל אביב כדי לחלק פרחים על קברי חללים שמשפחותיהם לא יכלו להגיע. קרמר, שאחיינה קבור בקיבוץ נחשון, אמרה כי "אני גרה בשכונה, אז החלטתי שפשוט אגיע. באתי לכאן גם בערב יום הזיכרון. הייתי בצבא הרבה שנים, חילקתי פרחים לחללים ויש לי כאן הרבה מכרים - אז אני מחלקת פרחים. בתור שכנה התגייסתי בשביל מי שלא יכול להגיע, זאת התרומה שלי".
העיתונאית פאר-לי שחר הגיעה עם נכדתה לקברו של גד גדי רז, שנפל ב-1974 בהיתקלות עם מחבלים בהר דב. היא נוהגת לעשות כך מדי שנה. "עם השנים ההורים שלו נפטרו", סיפרה. "אחותו וחבריו מקיימים את האזכרות לאו דווקא ביום הזה, אבל אני באה לכאן כל שנה עם הבת שלי והנכדה שלי כי הוא היה חבר מאוד קרוב. לא עלה בדעתי לרגע לא להגיע לפה השנה, וזה היה ברור שאנחנו נהיה פה גם אם לא היו מתירים. למעשה אסור לנו להגיע כי אנחנו לא משפחה קרובה, אבל מצד שני אנחנו קרובים בנפש. אף שוטר לא יכול היה להגיד לי לא להגיע לפה".
בית העלמין הצבאי בב"ש: "הם זקוקים שנבקר אותם ונדליק נר"
(צילום: רועי עידן)
גם לבית העלמין הצבאי בבאר שבע הגיעו בודדים, ואריה הכהן ששכל את אחיו סיפר שהיו לו חששות להגיע. "הייתי בא גם אם היה סגר, אין ברירה", אמר. "חייבים להיות ליד הקבר לפחות פעם בשנה, וזה התאריך הנכון. זה הזיכרון הכי קטן שיכול להיות מאחי, אז לפחות את זה, המינימום שאנחנו יכולים לעשות. הלוואי שהיינו יכולים לעשות יותר, אבל אלה החיים".
צבי מרקוביץ', ששכל את חבריו במלחמת יום הכיפורים, סיפר: "אני מוצא נחמה במקום הזה, כשאני בא מדי פעם להדליק נרות. זה נותן לי את השלווה והמרגוע, את האמונה שאולי שם למעלה יש משהו. הם זקוקים לנו שנבקר אותם ונדליק להם נר. שתהיה לנו חתימה טובה, ושהמחלה הזו תעבור מכל העולם ויהיה טוב לעם ישראל".
בית העלמין בצפת: "אליאב השאיר גינה עם מקום מדהים"
(צילום: עידו ארז)
גם לבית העלמין הצבאי בצפת הגיעו מעטים לפקוד את קברי יקיריהם. בבית העלמין, שצופה אל בית העלמין העתיק של העיר שבו טמונים צדיקים ומקובלים, מצויים קבריהם של עולי הגרדום, לוחמי תש"ח שנפלו על הגנת העיר ושחרורה, ובני צפת שנפלו במערכות ישראל עד העת האחרונה.
ליאור ביתן הגיעה לקברו של אחיה, רוני, שנהרג במהלך שירותו. הוריה קבורים גם הם במקום, בחלקה סמוכה שמיועדת להורים שכולים. היא שידרה לבנותיה את העלייה לקבר והדלקת הנרות באמצעות תוכנת זום. "באנו להדליק לו נר, לקראת יום הכיפורים, כי לא יצאה לנו להיות כל השנה", אמרה. "גם לא יצא לי להיות לפני, אבל עכשיו באנו", הסבירה. "ומפה אני מעבירה את התמונות לבנותיי".
לא רחוק משם, דוד ויוכבד כחלון, הוריו של אליאב כחלון שנפל בצוק איתן, ביקרו את קברו יחד עם אחיו. האב סיפר כי יתפללו השנה בגינה, שאותה הקים אליאב לפני שנהרג. "השנה יום כיפור יהיה שונה בתכלית השינוי", אמר האב. "כל עם ישראל, אפילו לבתי הכנסת אולי לא יגיע. יתפללו בקפסולות, יתפללו בבתים, בגנים. אליאב שלנו, לפני שנהרג, השאיר לנו גינה עם מקום מדהים, שהחלטנו השנה בעזרת השם לקיים שם את תפילת יום הכיפור".
לדבריו, "יבואו אלינו כ-20 איש, פרט לנשים, לקיים שם בעזרת השם תפילה. לנו נותר רק לאחל לכל עם ישראל, לכל העולם, שהקדוש ברוך הוא ירחיק מעלינו את המגפה הקשה הזאת. ניכתב ונחתם לחיים טובים, אנו וכל מדינת ישראל".
