ביממה החמישית של המערכה בעזה נראה שצה"ל מצליח לבצע את תוכנית הפעולה האסטרטגית שלו, אבל את התוצאות האמיתיות נדע רק בעוד כשנה שנתיים, אחרי שיתברר אם חמאס אכן מורתע ומבין שהוא והעם הפלסטיני ישלמו מחיר כבד על ניסיון לצבור רווחים פוליטיים ודתיים באמצעות תקיפת ישראל והישראלים.
צה"ל הפיל מגדל ובו רשתות תקשורת
בפועל נתונה ישראל עכשיו במערכה בארבע זירות: בזירה העזתית צה"ל והשב"כ תוקפים על פי תוכנית סדורה מראש וההישגים סבירים. אולי אף יותר מכך.
בזירה הפנים ישראלית שנדלקה כתוצאה מהסתה של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, בהקשר לסכנה שנשקפת כביכול למסגד אל-אקצא, המשטרה ומשמר הגבול והשב"כ מצליחים לבלום ולהוריד באיטיות את גובה הלהבות.
בזירת יהודה ושומרון צה"ל והשב"כ בולמים הפרות סדר והשתלהבות לרגל יום הנכבה שהתחילו ביום שישי ונמשכו היום על אש קטנה יותר. צריך לצפות להתלקחות מחודשת של הפרות סדר המוניות בסדר גודל בינוני בהמשך.
הרביעית היא זירת הצפון שבה פלסטינים מנסים לחמם - אבל חיזבאללה אינו מגלה התלהבות יתרה להצטרף. ירי הרקטות מלבנון ומסוריה בוצע על ידי פלסטינים ובפריצת הגדר וניסיון הפיגוע אתמול השתתפו כנראה גם אנשי חיזבאללה, אך כבודדים ולא ביוזמת הארגון. בכל מקרה, בזירה הצפונית צה"ל נמצא במצב המוגדר כחירום, אבל לא במצב של עימות ובוודאי לא לחימה פעילה. אפשר לקרוא למצב הזה "דריכות לבלימה".
למה לא מצליחים לעצור את השיגורים?
העיקר כאמור הוא בעזה. צה"ל הצליח בצורה יוצאת דופן בשני תחומים של פגיעה ביכולת הלחימה של חמאס - האחד הוא פגיעה כמעט סיטונית בבכירים ובכושר הייצור של רקטות וטילים. לכך נוספת פגיעה ממשית באמצעי הלחימה וההגנה המרכזי של חמאס, המנהרות ההגנתיות והמנהרות החודרות לשטח ישראל.
עד כה הצליח צה"ל למנוע הפתעות שחמאס הכין לעימות גדול, למשל תקיפה באמצעות כטב"מים ורחפנים חמושים, פשיטת קומנדו ימית לאזורי אשקלון ואשדוד ומצנחי רחיפה ועוד אמצעים.
התחום שבו צה"ל מצליח פחות, ונותר בעיה, הוא ירי הרקטות והטילים שנמשך כבר חמש יממות רצופות, לעת עתה ללא סימן מובהק של דעיכה או הפחתת כמויות. כתוצאה מכך נהרגו עד כה 10 אזרחים בישראל וכמאתיים נפגעו בדרגות שונות של פציעה, 6 מהם במצב קשה ו-11 בינוני. מכאן, חמאס גם הצליח לקצור הישג תודעתי, שהוא יורה בפעם השלישית היום מטחים כבדים של עשרות רקטות לעבר מרכז הארץ, כולל תל אביב והסביבה.
צה"ל מתקשה לטפל ברקטות ובטילים שחמאס יורה בעיקר בשל פיזור המשגרים, שרובם מוטמנים בתוך הקרקע וקשה לגלות אותם, וגם כאשר מיקומם ידוע פחות או יותר - הם מבוצרים וחסינים יחסית מפני פגיעה. אפשר לומר שהמשגרים נמצאים במעין ממ"דים, שאם אתה לא פוגע בהם פגיעה ישירה יש להם סיכוי טוב לשרוד.
גם טעינה מחדש של המשגרים מתבצעת באמצעות מנהרות המוליכות אליהם. למעשה רוב פעילות השיגור מתנהלת מתחת לפני הקרקע, והמשגר מתרומם הידראולית או ידנית לפרק זמן קצר הנחוץ לשיגור - ואז יורד חזרה למסתור התת קרקעי הבטוח יחסית. כך גם רבות מהמרגמות בקוטר 120, שכרגע מייצרות את האש המרכזית ליישובי עוטף עזה הסמוכים לגדר.
לג'יהאד ולחמאס היו ביחד לפני תחילת המבצע כ-13,000 רקטות וטילים מכל הסוגים, מתוכם מאות בטווחים המסוגלים להגיע למרכז הארץ ואפילו לאזור נתניה ואולי חדרה. הארסנל העצום הזה שנצבר במשך שנים התכלה ונפגע רק בחלקו, אבל למזלנו הטוב ולמזלם הרע של העזתים - שליש מהרקטות, כולל ארוכות הטווח, באיכות ייצור גרועה ונופלות בתוך הרצועה ופוגעות בפלסטינים לא מעורבים וברשת החשמל. כיפת ברזל מיירטת באחוזי הצלחה גבוהים ללא תקדים והיא אף משתפרת.
תקיפת המנהרות הגדולה
ראויה לציון המתקפה הגדולה של חיל האוויר על מערך המנהרות ללחימה הגנתית שחמאס חפר בעמל רב ברצועה. המתקפה הזאת, בלילה שבין חמישי לשישי, נועדה לפגוע במערך הלחימה של חמאס שחלק ניכר מאנשיו ישב במנהרות וחיכה לפקודה לצאת - אם וכאשר צה"ל יפלוש קרקעית לרצועה. התוכנית אושרה על ידי שר הביטחון עוד ב-31 באוגוסט 2020. היוזמה הייתה של אלוף פיקוד דרום דאז הרצי הלוי, מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין וכמובן הרמטכ"ל כוכבי וסגן הרמטכ"ל הקודם אייל זמיר, שגם הוא היה אלוף פיקוד דרום.
תקיפת המנהרות הגדולה
הכוונה הייתה לשלול מחמאס את היכולת לנהל את המלחמה בכוחות צה"ל הנמצאים בתוך הרצועה, מתוך מנהרות שמהם הם מגיחים, פוגעים וחוטפים חיילים וחוזרים למנהרות. כך למשל נהרג סמל אורון שאול ז"ל ונחטף סרן הדר גולדין ז"ל במבצע צוק איתן. הרעיון היה להפוך את קערת התת קרקע של החמאס על פיה, להפוך את מנהרות הלחימה בתוך הרצועה למלכודת מוות.
אלא שבימים האחרונים סברו במטכ"ל שניתן להגיע להישגים הרצויים במערכה בעזה בלי כניסה קרקעית, בלי תמרון. ולכן המבצע הגדול על המנהרות היה צריך לצאת לפועל בצורה ובהיקף שונים ומוגבלים יותר מהמבצע המקורי שתוכנן. אבל האפקט הוא כנראה חמור. חמאס אינו מאפשר גישה למנהרות שנהרסו בהפצצה של 160 מטוסי קרב ומל"טים של חיל האוויר אור ליום שישי. חמאס גם אינו מאפשר לצלם את רוב המקומות וגם אינו מכניס צוותי הצלה למנהרות שנהרסו ואשר יש בהם בוודאות עשרות הרוגים ואולי גם לכודים שעודם בחיים.
מה שהוצא לפועל היא תוכנית קטנה יותר שהתבססה על הונאה, גירוי ותגובה - כשטנקים ונגמ"שים של צה"ל נעו בקרבת הגדר ויצרו אצל חמאס את הרושם שמתחילה התקיפה הקרקעית. הפעילים שהיו במנהרות החלו לצאת מהן, ואז הונחתה המכה, אף כי בהיקף מוגבל יותר מאשר התכנון המקורי.
יעבור זמן רב עד שחמאס כנראה יתיר לצוותי ההצלה לגשת למקום ואז ייוודע גם היקף האבדות והנזק שגרמו למערך הלוחם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בינתיים ממשיך חיל האוויר לתקוף בתי בכירים אחרי שיושביהם מקבלים אזהרה, בהנחה שלמפקדי לחימה של חמאס ושל הג'יהאד שנמצאים מתחת לקרקע ולמשפחותיהם לא יהיה בית לחזור אליו, ממש כמו לישראלים שבתיהם נפגעים באשקלון, בשדרות וברמת גן. אמצעי זה הוכח כבר בעבר כיעיל אבל אף פעם לא השתמשו בו באינטנסיביות כזו.
המבצע בעזה לא יסתיים לפני אמצע השבוע הבא לפי הערכות שונות, אולם בזירה הפנים ישראלית וביהודה ושומרון עדיין צריך לראות מה יהיה הלילה כדי להבין לאן מתפתחת המערכה. בזירה המדינית ישראל מקבלת בינתיים תמיכה, אבל צריך לצפות שגם המצרך המתכלה הזה ששמו לגיטימיות יתכרסם וילך בימים הקרובים.
