(צילום: נדב אבס)

שמי מאי לרום. אני תלמידת כיתה י"ב וגם לא פחות חשוב - רשג"דית של גדוד ז' בשבט שורק בראשל"צ. אני רוצה לספר לכם על השגרה של בני נוער בגילי בתקופה הנוכחית של מגפת הקורונה.
כמו כל בני הנוער אני מבלה את רוב שעות היום בלמידה מתישה מול מחשב. בשעות אחר הצהריים אני מתחברת לפעולה של הצופים בזום ואני רואה כמה החניכים זקוקים לפעילות חברתית מחוץ לגבולות הרשת.
תנועת הצופים, כחלק מהחינוך הבלתי פורמלי, ערוכה לקיים פעילויות בשטח פתוח ובקבוצות קטנות העומדות בכל ההנחיות של משרד הבריאות. אבל לנו אין לובי, עלינו בכלל לא מדברים. כאילו שחינוך זה לא חשוב, שתנועות נוער זה מיותר.
אנחנו מבקשים שיראו גם אותנו. שיאפשרו לנו לפתוח את מסגרות החינוך הבלתי פורמליות ולחזור לפעילות פרונטלית בטוחה; פעילות שתעזור לאלפי בני נוער למצוא מסגרת חברתית שכל כך חסרה להם בתקופה מורכבת שכזו. כבר עכשיו אפשר לראות אלפי בני נוער מסתובבים ברחובות באפס מעש, מידרדרים לאלימות ולהתנהגויות מסוכנות.
תנו לנו לחזור לשבט, לקן, לסניף. הגיע הזמן שתתחילו לספור גם אותנו, תעזרו לנו להישאר שפויים.
  • מאי לרום היא רשג"דית בשבט שורק בראשל"צ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com