ב-1969 הלך לעולמו ראש הממשלה לוי אשכול והמערך בחר בגולדה מאיר למחליפתו. היא הייתה אז בת 71, ללא תפקיד פוליטי משמעותי, ונתפשה בדעת הקהל כדמות ארכאית שעבר זמנה. בסקר שנערך לפני שנכנסה לבית ראש הממשלה סברו רק שלושה אחוזים שהיא מתאימה לתפקיד. אלא שמהר מאוד לאחר המינוי הפכה מאיר לפוליטיקאית הפופולרית בארץ וב-1969 סחפה את המערך להישג האלקטורלי הגדול ביותר אי פעם בבחירות - 56 מנדטים. המקרה שלה הובא תמיד כראייה לכך שהתפקיד בונה את האדם. הנה, לוקחים אישה עם דימוי של פנסיונרית, מקיפים אותה בסמלי המעמד של התפקיד העוצמתי במדינה, והיא עוברת מתיחת תדמית דרמטית.
האם זה מה שעומד לקרות לנפתלי בנט ויאיר לפיד, המיועדים לכהן ברוטציה בתפקיד ראש הממשלה המסתמנת, אף שבסקרים בנוגע למידת התאמתם לתפקיד הם זוכים לאחוזים נמוכים מאלה שמקבל בנימין נתניהו? ומי מהם ירוויח יותר מכהונה זו?
לפני שאנסה להשיב על השאלה, בהנחה שתוקם ממשלה, צריך להבהיר כי הדוגמה של גולדה מתעתעת. מדובר במי שהיו לה את כל התכונות המתאימות לתפקיד: ניסיון בתפקידי שר בכירים, ובעיקר נוכחות פיזית חזקה. בביוגרפיה שפורסמה לאחרונה על מרגרט תאצ'ר, שהייתה ראש ממשלת בריטניה בשנים 1990-1979, קשה לאתר יכולות יוצאות דופן בתחום הניהול או הנאום. מה שאפיין אותה היו הקרנת עוצמה, קשיחות ודבקות במטרה.
גולדה תוארה כאישה חזקה שרבים חששו מפניה. שר האוצר פנחס ספיר, שנחשב לכל יכול במערך, היה נכנס ללשכתה בחיל ורעדה. שר הביטחון משה דיין, שנהג להתעלם מראש הממשלה אשכול, הקפיד לקבל ממנה אישור לכל מהלך שביצע. היא הצליחה להקרין את הכוח הזה גם בהופעותיה בטלוויזיה, דבר שעד הכישלון במלחמת יום הכיפורים הקנה לה אהדה רבה בציבור.
המו"מ להקמת הממשלה היה סטאז' מעולה ליכולתו של לפיד לחבר קצוות בתחום הפוליטי. אם אכן תקום, הדבר יהפוך אותו מילד פלא למבוגר אחראי
האם יש לבנט ולפיד את התכונות הבסיסיות שבזכותן התפקיד שהם עומדים למלא יהפוך אותם לראשי מממשלה "טבעיים?" העמידה ליד הדוכן, שעליו מוטבע סמל המדינה ושמאחוריו דגלי כחול לבן, אינה מספיקה. נדרשת אותה הקרנה שמכונה בארה"ב "מראה הנשיאותי".
המודל בישראל הוא כמובן נתניהו, שהצליח לשלוט בסדר היום הפוליטי והתקשורתי באמצעות העמידה מאחורי הפודיום הזה. לשיאו הוא הגיע בתקופת הקורונה כשהתייצב כמעט מדי ערב, בשעת הפריים-טיים של הטלוויזיה, כדי ל"שוחח" עם האומה. אפשר היה להתווכח עם הטקסטים שלו, אבל לא עם החזות הבטוחה שהפגין ועם קול הבריטון העמוק שלו.
לבנט יש יכולת מילולית גבוהה וכישורי ניסוח של שורות מחץ ההולמים את המדיום הטלוויזיוני. הבעיה שלו היא שהוא נתפש כיום יותר כנפגע הלם מאשר מישהו שיכול לשקם את המדינה. הזיגזוגים בין ימין לשמאל והרושם שאינו שולט אפילו בסיעתו הקטנה שלו לא יוצרים דימוי של מנהיג חזק שיכול לקבל נקודות בדעת הקהל. גם אין לו את "מראה ראש הממשלה". הוא נראה כאחד העם ולא כמורם מעם, הופעתו אפרורית ולא סוחפת, והיא לא יוצרת אמפטיה מעבר לדברים שהוא אומר.
יאיר לפיד מתקשר לראובן ריבלין: "עלה בידי"
מהיכן יגדיל את האלקטורט שלו ממספר חד-ספרתי לרב-ספרתי? האם ינסה לכבוש את לב מצביעי הימין? שם ימתין לו בצלאל סמורטיץ' שרכש אמינות בזכות ויתורו על תפקיד שר בשל עקרונותיו. האם ינסה לפנות לציבור המרכז? שם כבר ממוצבים חזק לפיד ובני גנץ, שזכו לשיפוץ תדמיתי משמעותי בחודשים האחרונים. בנט יזדקק לגמישות של מתעמלת אולימפית כדי לבצע את הפליק-פלאקים הנדרשים. וגם אז הוא יקבל אולי מדליה בהתעמלות אקרובטית, אבל לא באמינות.
מצבו של יאיר לפיד, שלכאורה אמור למלא את תפקיד ראש הממשלה במחצית השנייה של הקדנציה, טוב יותר משל בנט. יש לו את הכריזמה והעוצמה בנוכחותו התקשורתית, אבל על כתפו ישב עד כה הקוף של אי הצלחתו בתפקיד שר האוצר. מן הבחינה הזו הוא נתפש כמתחרה לנתניהו בהופעה הטלוויזיונית, אבל לא בתחזוקה הפוליטית.
המו"מ להקמת הממשלה היה סטאז' מעולה ליכולתו לחבר קצוות בתחום הפוליטי. הצלחתו להקים ממשלה עם שבעת המופלאים והמנוגדים של הפוליטיקה הישראלית, אם אכן תקום, הפכה אותו מילד פלא למבוגר אחראי. זהו התנאי לפעילות תקינה של גוף אשר חייב לייצר החלטות שיתמודדו עם הנושאים הביטחוניים והכלכליים שניצבים בפני ישראל.
כהונה מוצלחת שלו כראש ממשלה יכולה ליצור מנהיג טבעי של הגוש הזה, לראשונה מאז שנות ה-90 שבהן נבחרו יצחק רבין ואהוד ברק לתפקיד מטעם המרכז שמאל. לפיד יכול להיות המרוויח הגדול של קיום ממשלת השינוי.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
