צה"ל לא מעוניין בהסלמה. מאחורי ההסדרה עם חמאס יש היגיון אסטרטגי שאומר שהרווח מסיבוב לחימה נוסף יהיה שולי ובסופו נמצא את עצמנו בדיוק באותה נקודה. גם בנימין נתניהו לא מעוניין בהסלמה. השקט הביטחוני מול הפלסטינים הוא אחד מההישגים שהוא מתגאה בהם, הוא מקל על היחסים עם מדינות ערב ומאפשר למערכת להתרכז בפעולות מול איראן.
בנוסף, נתניהו טרם התייאש מתמיכת התנועה האיסלאמית במהלכיו הפוליטיים, ובעירה בהר הבית לא מסייעת בכלום לאווירת הסובלנות והאחווה. גם חמאס, לפחות על פי הפרשנות הצה"לית, לא מעוניין בהסלמה. ליחיא סינוואר נוח עם הכסף הקטארי, ובנוסף הוא "מורתע", כידוע. ובכל זאת, ההסלמה הגיעה.
המציאות שבה חיכינו אמש (שבת) כולנו שבעזה ישברו את הצום, יסיימו את האיפטאר בנחת, ויחליטו אם הם יורים על העוטף כדי לבטא את הזדהותם עם ירושלים, היא מגוחכת כמובן, אבל הנה ניסיון להסביר את המצב כפי שהוא נתפס בצד השני: לטענת הפלסטינים, ישראל משנה את הסטטוס-קוו בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. זו לא טענה חדשה, אלא שהפעם היא נוגעת להגבלת גישה למתפללים באזור שער שכם, דווקא ברמדאן – כשאלפי אנשים מגיעים למקום, להגבלת עוצמת הקול של המואזין וכמובן להתכתשויות אלימות בין צעירים יהודים וערבים שמעיפות את הטיק-טוק ומרעילות את הלבבות.
לאבו מאזן לא ממש אכפת. המתח בירושלים מספק לו תירוץ טוב לבטל את הבחירות. העימותים, גם אם הם זולגים לגדה, מתרחשים בעיקר בטריטוריה של ישראל ושל חמאס. הוא, מבחינתו, מאחל בהצלחה לשני הצדדים
בשנים האחרונות נושא אל-אקצא הוא היחיד שמצליח להניע מחאה עממית אצל הפלסטינים, מאום אל פחם בישראל עד שג'אעיה בעזה. כל זה מסביר את הנעשה בירושלים ואולי בגדה, אבל הוא עדיין לא מסביר את ההחלטה של חמאס לירות.
היו מקרים בעבר שחמאס הבליג על אירועים חמורים מאלה שראינו בימים האחרונים, גם כאלה שכללו הרוגים. ההחלטה לירות בסוף השבוע, והרבה, קשורה גם ללוח הזמנים הפוליטי אצל הפלסטינים: עוד פחות מחודש אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט. אבו מאזן, שצפוי להתרסק בקלפי, מתכוון לבטל אותן. בחמאס לא מוכנים לשמוע על זה. המסר של חמאס לישראל: אם תמנעו קיום בחירות במזרח ירושלים ובכך תצילו את אבו מאזן, תשלמו מחיר. זה ירי אזהרה שהוא גם תעמולת בחירות לא רעה, שכן חמאס מצטייר על הדרך כמי שלא משאיר את הירושלמים לבד.
שמרית מאירטלי שנילאבו מאזן לא ממש אכפת. המתח בירושלים מספק לו תירוץ טוב לבטל את הבחירות. העימותים, גם אם הם זולגים לגדה, מתרחשים בעיקר בטריטוריה של ישראל ושל חמאס. הוא, מבחינתו, מאחל בהצלחה לשני הצדדים. אבל ההסלמה הזאת, אם יצליחו להכיל אותה או שתתלקח בדומה לאינתיפאדת הפייסבוק והסכינים ב-2015, מאותתת לנו שאנחנו על סף סיום עידן.
עד כה, ישראל ראתה, בצדק, בפיצול בין חמאס לפתח יתרון אסטרטגי. היו משברים לאורך השנים, אבל תמיד נמצא בסופו של דבר חבל הצלה לאבו מאזן. הפעם הוא תמרן את עצמו, בשילוב של עיקשות וחוסר מודעות עצמית, לצומת מסוכן במיוחד. אנחנו מתקרבים לנקודה שבה הרצון הישראלי לשמר את הסדר הקיים מתחיל לגבות מחיר. המפה הפוליטית הפלסטינית מבקשת להסתדר מחדש. אם זה לא ילך בטוב, זה ילך ברע.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
