ההחלטה של פייסבוק למנוע פרסומים חדשותיים על גבי הפלטפורמה באוסטרליה היא אירוע מכונן בעולם החדש, שמתהווה בצילה של המהפכה הטכנולוגית. מה שנראה כמו עוד סכסוך עסקי בין מדינה לחברה פרטית הוא בעצם יריית הפתיחה של המערכה שתעצב את המשך המאה ה-21.
ראשית, יש להסביר מה קרה: אחרי שנים שבהן גוגל ופייסבוק הפכו למעצמות חסרות תקדים וזללו את תקציבי הפרסום על חשבון התקשורת המסורתית, באוסטרליה התקבל חוק תקדימי שמחייב את השתיים לשלם על תוכן. הסכום ייקבע במו"מ עם גופי המדיה או על ידי בוררות. קשה להתעלם מהעובדה שהחקיקה מסייעת לטייקון בעייתי ואף ידוע לשמצה בפני עצמו, רופרט מרדוק, אולם האינטרס הציבורי הוא לשמור על העיתונות מפני חיסולה על ידי האימפריות של עמק הסיליקון.
בגוגל לא אהבו את החוק אבל העדיפו לחתום על הסכמים עם כמה גופים (בהם החברות בשליטת מרדוק). בפייסבוק החליטו להראות מי באמת שולט בשכונה – וחסמו כליל את האפשרות של המשתמשים באוסטרליה לשתף תוכן חדשותי.
פייסבוק מנסה לתקן את התקלה, אבל גם זה הוסיף עוד שמן למדורת האסון היח"צני. מי שחוללה נזקים עצומים לדמוקרטיה ממשיכה להפגין עקביות בכל הנוגע להתייצבות בצד הלא נכון
התגובה האלימה והבריונית של פייסבוק קורעת עוד מסכה מעל פניו של מארק צוקרברג. מי שמוכן להסתכן בהגברת החשיפה לפייק ניוז, ועוד בתקופה של התמודדות עם מגפה עולמית, מוכיח שכל הדיבורים הנאצלים על חשיבות האמת, העיתונות החופשית וההגנה עליה לא היו אלא מס שפתיים ריקני.
בנוסף, בימים הראשונים אחרי ההכרזה על הצעד הדרקוני נחסם גם מידע שהפיצו שירותי בריאות. פייסבוק מנסה לתקן את התקלה, אבל גם זה הוסיף עוד שמן למדורת האסון היח"צני. החברה שנתפסה עם המכנסיים למטה בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, חוללה נזקים עצומים לדמוקרטיה ועוד, ממשיכה להפגין עקביות בכל הנוגע להתייצבות בצד הלא נכון.
אבל מה שעוד יותר חשוב כאן הוא המודל שמציבה אוסטרליה בעידן שבו המעצמות המדינתיות מתחילות להתעורר לשחר שבו הן ממש לא לבד בקרבות השליטה על משאבים וכוח. הרגולציה על פייסבוק וגוגל, ובמיוחד האווירה של "בעל הבית השתגע" בפייסבוק, הן גם קריאת השכמה לשאר האומות, כמו גם למוסדות על-לאומיים, להתחיל לשאול את השאלות הנכונות על מערכת היחסים עם חברות שכבר מזמן אינן חוסות תחת ההגדרות הקלאסיות של "תאגיד": מה מצופה מהן כמי שמשפיעות בצורה דרמטית על מרקם החיים (כלכלה, שיח, תרבות, ועוד)? מהן החובות המוסריות שלהן, מה מתוכן צריך להיות מעוגן בחוק, ומה חייב לבוא לידי מימוש בצורות אחרות? איך נראה חופש הביטוי בעידן שבו יש מעצמות ביטוי שטרם נראו בהיסטוריה? האם זאת דמוקרטיה בשיאה או סכנת טוטליטריות מעבר לפינה?
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס לשם כך הפוליטיקה, וגם האזרחים שנושאים אליה עיניים, צריכים להכיר בעובדה שהמציאות אינה מה שהייתה, והניסיונות להשיב את הזמן לאחור דינם להיכשל. כשם שעתיד הכלכלה כרוך בשינוי תודעתי עצום, שיתאים את עצמו למהפכות האדירות שמתחוללות מסביב, כך גם אין שחר לפרדיגמה הישנה, שמשחררת את פייסבוק, גוגל ודומותיה לפעול בחופשיות כאילו שיש אצלן זהות בין כוונות טובות ומטרות רווח. אוסטרליה היא הזדמנות נוספת לשאר העולם, ובתוכו ישראל כמובן, להתפכח מהאשליות, להפשיל שרוולים ולצאת לעבודה. כי כך או אחרת, החורף מגיע.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
