בית משפט השלום בתל אביב סילק היום (שלישי) על הסף את תביעת הדיבה והפגיעה בפרטיות של עד המדינה בתיקי האלפים ניר חפץ נגד שר המשפטים לשעבר, ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד); אולם השופטת מתחה ביקורת חריפה על השר לשעבר וקבעה שהפר את צו איסור הפרסום שנועד להגן על ביטחונו של חפץ ועדה נוספת שנחקרו במסגרת תיקי נתניהו. חפץ, נזכיר, תבע את אוחנה על הפרת צו איסור פרסום ופגיעה בפרטיות בנוגע אליו ואל עדה נוספת בנאום על בימת הכנסת. חפץ צפוי לערער למחוזי.
בכתב התביעה שהוגש ב-2019 לבית משפט השלום בתל אביב, דרש חפץ שאוחנה ישלם לו חצי מיליון שקלים בגין תביעת לשון הרע, הפרה של חוק הגנת הפרטיות על-פי פקודת הנזיקין. בנאומו בכנסת אוחנה דיבר אז על תרגיל החקירה שבו - כפי שהותר בהמשך לפרסם - נשאלה עדה שאלות חודרניות על הקשר שלה עם חפץ. בית המשפט עדיין אוסר לפרסם את זהותה של אותה עדה, או כל פרט שנוגע למהות הקרבה בינה לבין חפץ.
היום קבעה השופטת כוכבה לוי בפסק הדין שדבריו של אוחנה במליאה "אינם מנותקים לחלוטין ממטרת נאומו בכנסת וחוסים תחת חסינות", ולכן סילקה את התביעה. אלא שבפסק הדין היא מתחה ביקורת חריפה על התנהלות השר לשעבר. "המבקש, שר המשפטים דאז, החליט על דעת עצמו להפר צו איסור פרסום לצורך מטרה שהעמיד לנגד עיניו תוך התעלמות - ולכל הפחות עצימת עיניים - ביחס לצו שמטרתו הייתה להגן על ביטחון חפץ ועדה נוספת".
ב-4 בנובמבר 2019, יומיים לפני דבריו של אוחנה, ניתן צו בית משפט לבקשת המשטרה שאסר לפרסם את תוכן עדות של עדה שנחקרה ושמה נאסר בפרסום, כמו גם עצם העובדה שמסרה עדות ועצם קיומו של הצו. הנימוקים בבקשת המשטרה היו שמתן הצו עלול לשמש כדי ללחוץ או לאיים או לפגוע ב-XXX (כפי שנכתב בהחלטה - ג.מ). בית המשפט נעתר.
השופטת: "דברי אוחנה חוסים תחת חסינות"
למרות זאת, נשא אוחנה על בימת הכנסת דברים והפר את הצו. מדובר היה בדיון בהצעה לסדר בנושא "השתלחויות ברשויות אכיפת החוק". השר הגיב לשאילתא בנושא אבטחת פרקליטים שבה צוין כי השר אוחנה וראש הממשלה לשעבר נתניהו "משתלחים באופן ישיר בפרקליטות". השר ענה ודיבר על חקירת עדים מעורבים במסגרת החשדות נגד ראש הממשלה דאז, שהבשילו בהמשך לכתב אישום בתיקי האלפים. הוא הפר את צו איסור הפרסום למרות שח"כ רויטל סויד (העבודה) התריעה בפניו בזמן אמת שהוא עושה זאת.
עו"ד אילן סופראוחנה טען בתביעה לחסינות מהותית מתוקף תפקידו כחבר כנסת, הפוטרת מנשיאת אחריות פלילית אם המעשים נעשו לצורך מילוי תפקידו. אוחנה העיד: "לא הובא לידיעתי הצו כי לא הוגש אליי. גם אם שמעתי על קיומו - לא ידעתי מה תוכנו ומהם הדברים האסורים בפרסום". השופטת לא השתכנעה וקבעה כי "מדבריו עצמו בהחלט ידע. בעת שנשא את דבריו מעל בימת מליאת הכנסת הוא ידע גם ידע שיש צו איסור פרסום, אלא שבחר לעצום עיניו ולא לדעת את תוכנו". אוחנה טען כי המשטרה והפרקליטות "בוודאי רצו לכסות מעיני ציבור את המעשה".
השופטת ביקרה את האמירה הזו גם כן: "שמעתי, קראתי והצטערתי לשמע הדברים. ביקורת על התנהלות הפרקליטות בוודאי לא הייתה הנושא של ההצעה לסדר, אלא איומים על פרקליטים בכירים שנאלצו ללכת עם מאבטחים לכאורה. השר בחר לעשות זאת בדרך אגב, כביכול, והכול קבל עם ועדה תוך הפרת צו איסור פרסום שבא להגן על ביטחונה של XXX. עניין ציבורי קיים גם בעובדה כי צו איסור הפרסום יישמר ועובד ציבור - שר בממשלת ישראל - ישמור על מידע חסוי. קיים קושי בקביעה כי בפרסום היה עניין ציבורי בר-חסינות"
אולם למרות כל הדברים הללו, דחתה בסופו של דבר השופטת את התביעה: "הגם שדעתי אינה נוחה ממסקנתי לאור הפסיקה, והגם שאני בהחלט קשובה לטענות בא כוחו של חפץ שלפיו אוחנה פעל ממניעים נוספים
- מסקנתי שדבריו אינם מנותקים מתכלית או נושא או ממטרת נאומו בכנסת וחוסים תחת חסינות". בתיק הוגשה בקשה להתיר פרסום של שורת כלי תקשורת, בהם "ידיעות אחרונות".
עורכי הדין של חפץ, אילן סופר ורון אביב, מסרו בתגובה: "כפי שנפסק, אמיר אוחנה עשה שימוש ציני לרעה במעמדו כשר משפטים וכחבר כנסת וביזה את הכנסת בניגוד לחוק ובניגוד להנחיות היועץ המשפטי של הכנסת. לא בכדי ציין בית המשפט בעדינות כי הוא "הצטער לשמוע את עדותו" המבישה של מי ששימש בעת אמירת הדברים כשר המשפטים. בכוונת חפץ לערער לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה המהווה תקדים מסוכן לשימוש פסול שעלולים לעשות חברי כנסת במטריית החסינות גם בעתיד".
