לכל קשיש יש שם, ילד, נכדה או נין. בעוד כמה ימים צפויה הכותרת: 1,000 בני אדם מתו בישראל מקורונה מאז פרוץ המגפה. מדי יום מתים בארץ עשרה בני אדם אבל זה כמעט לא זוכה לחשיפה. מספר סטטיסטי שטובע בים המעקב אחרי הנגיף, כמו היה זה עוד נתון יבש וחסר משמעות. זו ממש לא סוגייה פוליטית, אלא שאלה חברתית-ערכית. מאחורי המספרים הללו היו חיים ארוכים שאינם עוד. הם הותירו משפחות אבלות, מפעלי חיים שהסתיימו.
הגיל הממוצע בישראל של המתים מנגיף הקורונה הוא 80 וזה גורם לרבים להקל ראש בגודל האסון. אבל רבים מהקשישים הללו יכלו לחיות עוד שנים לא מעטות בחיק משפחתם. רבים מהם עדיין היו פעילים ומלאי חיים.
נדמה שהחברה הישראלית הפכה אדישה; קהות חושים שאולי נובעת מעומס ההתמודדות הפרטית והכללית עם ההשלכות של מגפת הקורונה על חיי היום יום, הפרנסה והחרדות מהמחר. ישראל עברה לשגרת תמותה יומיומית מבלי שהתקיים על כך כל דיון ערכי. נכון, זה דיון לא נעים. זה דיון מוסרי שהנטייה היא לחמוק ממנו, אבל זו התחמקות לא ראויה.
ייתכן שדיון פתוח במחיר הכלכלי הכבד שישראל צריכה לשלם כדי למנוע את שיעור התמותה הזה היה מוביל למסקנה הקשה שאין ברירה, כי זה המחיר שעלינו לשלם עבור יכולתנו להתקיים, למנוע קריסה של הכלכלה ואת הקיום של מרבית הישראלים. אבל חובתנו עדיין לשאול: האם נגזר עלינו להקריב מדי יום את חייהם של עשרה קשישים כדי לאפשר לצעירים לחיות? זו המשמעות האכזרית של המציאות הישראלית.
יש לצפות שנקיים על כך דיון, שנשמע בעניין את דעתם של מנהיגי ציבור, מורי דרך ומוסר, רבנים, אנשי דת ומלומדי אתיקה. אלא שדיון כזה לא מתקיים. דממה. ימים רבים של עיסוק בטיסות לאומן ואפס שעות דיון על ערך השמירה על החיים.
אולי מי מקרב העורכים בכלי התקשורת ייתן דוגמא ויפרסם מדי יום לפחות את שמות הנפטרים, או תמונותיהם. אולי יעלה מדי פעם סיפור אנושי על עוד קורבן של המגפה. נחוץ מישהו שישבור את שורת ההתעלמות והאדישות.
על פי חישובים, שונים מספר המתים מקורונה עלול להגיע ל-4,000 ואף יותר בשנה. אם מספר המתים הממוצע יעלה ל-15 ביממה, מספר המתים השנתי יכול להגיע לכ-6,000 בשנה.
ביכולתנו להציל חיים של רבים גם בלי צעדי קיצון של סגרים והשבתת המשק. די בכך שהצעירים יקפידו יותר על ריחוק חברתי מהמבוגרים, שנימנע מאירועים המוניים מיותרים, שניתן גב לניהול מקצועי של המערכה לבלימת הנגיף, שעיר אדומה תהיה כזו בלי התחכמויות, וכמובן דרושה הערכות ניהולית ראויה של המשבר כי החורף קרב.
- דני נוה הוא שר הבריאות לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
