במערכת הביטחון סבורים שהאירועים המתסיסים הצפויים השבוע בירושלים עלולים לפגוע ביחסים המשתקמים בין ישראל לממשל ביידן. לדברי גורם ביטחוני בכיר, ארה"ב חוששת שמצעד הדגלים ואירועים אחרים יתסיסו את הפלסטינים ויסכנו את הפסקת האש השבירה אחרי מבצע "שומר החומות", שארה"ב השקיעה מאמצים רבים בהשגתה.
בעת ביקורו הקצר של שר הביטחון גנץ בוושינגטון בסוף השבוע האחרון, הבהירו לו מארחיו שהם מעוניינים בבניית יחסי אמון בין ישראל, ארה"ב והפלסטינים ולא בהחרפת העימות, וסביר להניח שאם תפעל ישראל בניגוד לעצתם, עלול הדבר לחבל ביחסים עם ממשל ביידן.
הרמז האמריקני לקראת המבצע הבא
בכל מה שנוגע למבצע "שומר החומות" ברצועת עזה ובהמשך, גנץ מצא בוושינגטון הבנה הרבה יותר גדולה לצרכיה של ישראל ולראייתה את המהלכים הבאים מאשר בנושא הגרעין האיראני. שר ההגנה אוסטין אישר את "תמיכתה היצוקה בברזל" של ארה"ב בביטחון ישראל. הוא גם הבהיר שממשל ביידן מחוייב, כמו הממשלים קודמיו, לשמור על יתרונה האיכותי-צבאי של ישראל גם מול איומים אזוריים, כלומר גם מול איראן, שלוחיה וקבוצות טרור אחרות. רמז לכך שארה"ב מוכנה לספק לישראל את מבוקשה בתחום חימושים אוויריים וקרקעיים מדויקים.
האזעקה בירושלים בחגיגות האחרונות
(צילום: גיל יוחנן)
עוד ציין כי ממשל ביידן תומך בזכותה של ישראל להגן על עצמה נגד רקטות שמשוגרות ללא הבחנה מעזה על אזרחים ישראלים. כאן יש רמז ברור שממשל ביידן אינו תומך אוטומטית בכל פעולה צבאית שישראל תחליט לבצע. התמיכה האמריקנית מובטחת רק כשישראל תפעל להגן על עצמה מפני פגיעה בעורף האזרחי ובאזרחים תמימים. במקרה שכזה, ארה"ב תעניק לישראל גם תמיכה מדינית, גם תמיכה צבאית וגם תמיכה מורלית כפי שעשתה במבצע האחרון. אבל מה שלא נאמר - והוא לא פחות חשוב - הוא שהתמיכה של ארה"ב בזכותה של ישראל לא תגיע בכל מקרה או בכל תנאי, וזה מחייב תשומת לב.
שר ההגנה האמריקני חזר כמובן על הבטחת הנשיא ביידן למלא מחדש את מלאי מיירטי כיפת ברזל שהתדלדל במהלך הסבב האחרון, אבל לא התחייב לתמוך בתנאים שמציגה ישראל לשיקום עזה (שמירה על מצב הומניטרי בסיסי בעזה, תגובה נוקשה על כל הפרת הסכם הפסקת האש מצד חמאס וארגונים אחרים ברצועה, התניית שיקום עזה בפתרון סוגיית השבויים והנעדרים וחיזוק הרשות הפלסטינית).
לעומת זאת, שר ההגנה האמריקני טרח להבהיר לממשלה הנוכחית בירושלים וגם לממשלה שתקום בעתיד שביידן עומד על פתרון שתי המדינות, אך אוסטין הדגיש שזה יכול לקרות רק אחרי תהליך ממושך של בניית אמון בין ארה"ב, ישראל והרשות הפלסטינית. כלומר, לארה"ב על פי אוסטין אין כוונה ללחוץ על ישראל בעניין פתרון הסכסוך - אך זה עוד יבוא בעתיד.
גנץ התעלם מאמירה מפורשת זו של אוסטין, ככל הנראה כדי לא לפגוע בסיכוי להקים את ממשלת השינוי עם בנט וסער. בה בשעה הציע גנץ לאמריקנים ללמוד מהשיטות והאמצעים שישראל הפעילה בעזה והצליחה לפגוע בדייקנות במטרות האסטרטגיות של חמאס, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לאוכלוסייה הלא מעורבת. בסיום הפגישה רמז אוסטין שממשל ביידן תומך בעקיפין בממשלה חדשה שתקום בישראל ומאחל לה הצלחה. גנץ הזהיר אמר תודה והסתפק בכך.
המסרים שתואמו והמחלוקת על איראן
הסיבה העיקרית להזמנה של גנץ הייתה כנראה תחושתם של בכירי הממשל האמריקני שהסיכומים הסופיים עם האיראנים מתקרבים, ובארצות הברית מעוניינים להבטיח את אגפיהם מבחינה פוליטית וצבאית. בזמן שישראל מבינה שאיראן והמזרח התיכון כבר לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של וושינגטון, ממשל ביידן חושש מהביקורת שתימתח עליו מצד אנשי המפלגה הרפובליקנית שמתנגדים לחזרת ארה"ב להסכם הגרעין שטראמפ פרש ממנו. כדי לסכל את הביקורת מבקש ביידן להוכיח שהוא מתייעץ עם ישראל ומתחשב בדעותיה בעת המו"מ בוינה על חזרת ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן. הסיבה השנייה להזמנה הבהולה היא שארה"ב יודעת שלישראל יש יכולות מבצעיות ומודיעיניות שיאפשרו לה להעלות את המתח במפרץ הפרסי ולאתגר את האיראנים, מה שעלול לפגוע במשא ומתן שמתנהל בתיווך האיחוד האירופי.
האמריקנים מעוניינים במשא ומתן מהיר וחוששים שאחרי הבחירות לנשיאות איראן ב-18 ביוני יערים הנשיא המסתמן - השמרן הנוקשה ראיסי - קשיים על המגעים. המטרה השלישית של האמריקנים הייתה לקיים התיעצות כנה עם ישראל לפני שסוגרים הסכם מבלי להתחייב שיקבלו את עצות ישראל החוששת מפני סעיפים חבויים בהסכם המתהווה שיפגעו בביטחונה.
מי שהפתיע בשיחות היה דווקא גנץ שהבהיר לעמיתו האמריקני לויד אוסטין ולמזכיר המדינה אנתוני בלינקן, שישראל אינה מתנגדת - בוודאי שלא בפומבי - לחידוש הסכם הגרעין בין ארה"ב ואיראן, אלא רק מבקשת להכניס בו שיפורים ותיקונים שיעשו אותו יותר יעיל ופחות מועד להפרות המגבלות על פיתוח הגרעין והטילים, עניין שהאיראנים מומחים בו. עם זאת, גנץ הוסיף הסתייגות שעולה בקנה אחד עם הצהרתו של בנימין נתניהו בשבוע שעבר, והיא שישראל תמשיך לפעול באופן עצמאי לשבש את תוכנית הגרעין האיראנית ולפגוע בה גם אחרי שיושג הסכם בין המעצמות לאיראן.
בהצהרתו הפומבית לפני הפגישה עם שר ההגנה האמריקני הדגיש גנץ גם כי "לנוכח חומרתו של האיום ישראל תמשיך לפתח יכולות שיאפשרו לה להגן על עצמה" וזה היה רמז שגם אם ארה"ב לא תיתן לישראל מה שהיא מבקש בתחום הביטחוני הנוגע לאיראן – ישראל תעשה זאת בעצמה. בה בשעה הבטיח גנץ לבני שיחו, שבניגוד לנתניהו הוא (וכנראה גם ממשלת השינוי שאולי תקום בישראל) מתכוון לנהל את הדיאלוג, וגם את אי-ההסכמות עם ממשל ארה"ב, בחדרי חדרים, בלי תקשורת ובלי צעדים מתריסים.
להנמיך את הלהבות
גנץ הבטיח לממשל ביידן "דיאלוג פתוח בדלתיים סגורות" שלא יביך את הממשל האמריקני הנוכחי ולא ייתן תחמושת ליריביו הפוליטיים של ביידן. אין ספק שהעמדות שהביע גנץ בשיחות בוושינגטון תואמו מראש עם נתניהו שהסכים כנראה להפסיק את העימות הקולני והמתוקשר עם ממשל ביידן. סביר להניח שזו הייתה גם העצה שקיבל נתניהו מראש המוסד היוצא יוסי כהן שמצדד גם הוא בהרגעת המחלוקת עם ארה"ב ואינו רואה טעם בהתנגדות גורפת לחידוש הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן. כהן, לדברי מקורביו, מבין שהטוב ביותר כרגע הוא לשפר את ההסכם ולא לנסות לבטל אותו כליל. סביר להניח שגם לפיד ובנט עודכנו בעמדות שגנץ עמד להציג בוושינגטון ואישרו אותן.
גם מזכיר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין, לא הסתיר את חילוקי הדעות שיש לממשל הנוכחי בוושינגטון עם ישראל. בהצהרה שנתן לפני שיחתו הארוכה עם גנץ, דיבר אוסטין "שיחות פרודוקטיביות וכנות", ובחר דווקא במילה frank (כנה) שמצביעה בשפה הדיפלומטית על חילוקי דעות בין הצדדים.
מדבריו של אוסטין נראה שיש מחלוקת בין ממשלת ישראל הנוכחית לבין הממשל האמריקני בשתי נקודות מרכזיות: האחת בנוגע לאיראן - האמריקנים הקשיבו ורשמו לפניהם את הערותיהם של גנץ, יוסי כהן ומאיר בן שבת להסכם ההולך ומתגבש בווינה - אך לא התחייבו לקבל אותן וליישמן. אחת הדרישות הישראליות שהועלו הייתה איסור על ייצור טילים שמסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני, אך זוהי רק הצעה ישראלית אחת מיני רבות לשיפור ההסכם עם איראן לישראל שהאמריקנים לא התחייבו לקבל. כאמור הם הציגו לגנץ את טיוטות ההסכם המתגבש והקשיבו להערותיו ולהערות עוזריו.
נקודה שנייה שנמצאת במחלוקת נוגעת לסיוע האמריקני ליכולות הישראליות לפגיעה באיראן. בניגוד לממשל טראמפ ואובמה, שהביעו נכונות רבה לסייע לישראל לפעול כדי לשבש ולעכב את תכנית הנשק הגרעיני האיראנית (כמו, למשל, על פי פרסומים זרים, במבצע "משחקים אולימפיים" שבו הושתלה תולעת המחשבים סטקסנט במערכות המחשב של מערך הצנטריפוגות להעשרת אורניום באיראן, רב"י), הממשל הנוכחי בוושינגטון אינו מוכן להתחייב לעזור לישראל לפתח יכולות שיאפשרו לה לפגוע בתכניות הנשק הגרעיני והטילים האיראניות. לא מדובר רק ביכולות חשאיות אלא גם ביכולות מבצעיות וצבאיות שישראל מבקשת מארצות הברית כדי להצטייד למקרה שאיראן תפרוץ לעבר נשק גרעיני.
מסדרת המפגשים הקצרה והאינטנסיבית שניהל גנץ בוושינגטון אפשר להעריך שממשלי ארה"ב וישראל מעוניינים לפתוח דף חדש ביחסיהם וכי הדיאלוג הביטחוני יהיה כנראה המכנה המשותף והבסיס שעליו תיבנה מערכת היחסים החדשה בין וושינגטון לירושלים. השיחות בסוף השבוע האחרון בוושינגטון היו דוגמה מובהקת לדרך שבה דיפלומטיה צבאית וביטחונית ממלאת את החלל שנוצר בדיפלומטיה הקונבנציונלית עקב העוינות הגלויה בין הממשל החדש לנתניהו.
