הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד שפורסם אתמול (יום א') הציג שלל נורות אזהרה בנוגע להשפעות של משבר הקורונה, הסגרים והלמידה מרחוק על ילדים ובני נוער, ובהם העמקת הפערים החברתיים, חוסר היכולת לזהות מצוקות ועלייה משמעותית בבריונות רשת ובאובדנות. ללא פתרונות ותשתיות שיקום, דור הקורונה עלול לשלם מחיר חמור ואולי אף בלתי הפיך.
6 צפייה בגלריה
"הדו"ח חושף תמונה קשה של ההשפעות הנפשיות והרגשיות בקרב ילדים". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אחד הנתונים המדאיגים ביותר בדו"ח הציג דווקא ירידה. במקביל להכפלת מספר הפניות למוקד 118 של משרד הרווחה בנושא חשד לאלימות כלפי ילדים ביחס לתקופה המקבילה ב-2019, ירד מספר הפניות בקשר לחשד להזנחה ב-21%, מ-302 ל-240. מספר הפניות בקשר לחשד לפגיעה מינית ירד ב-38%, מ-92 ל-57, וחלה ירידה של כ-19% במספר הקטינים נפגעי אלימות במשפחה ופגיעה מינית שאותרו בקופות החולים ודווחו לרשויות הרווחה או למשטרה.
ההערכה היא שלא מדובר בירידה, אלא בעלייה סמויה ומטרידה. בהיעדר מסגרות חינוך וממשק ישיר של צוותי החינוך עם הילדים, היכולת שלהם לאתר ולזהות פגיעה ומצוקה כמעט ולא קיימת. במצב זה אותם ילדים שחווים הזנחה והתעללות מסוגרים בבית עם אותו אדם שפוגע בהם, בלי שאף אחד יזהה את מצוקתם.
הגשת הדו"ח לנשיא ריבלין
(צילום: רועי אברהם, לע"מ)
"המערכת לא השכילה להפיק לקחים מהסגר הראשון, ולצערי עד עכשיו אין פתרונות סדורים", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העיר תל אביב וחברה בצוותי המומחים של המשבר. "למי שהבית איננו מקום בטוח עבורו, סגר הוא גזר דין דרמטי שעלול לסכן חיים. ראינו את המספרים העולים באלימות נגד נשים כבר בשבועות הראשונים של הסגר הראשון ועדיין בסגר השלישי שאנחנו בעיצומו – פתרונות אין".
לפי הדו"ח גם ב-2020 נשמרה המגמה שבה אחד מתוך שלושה ילדים חי בעוני. תחולת העוני בקרב ילדים במשפחות חרדיות עומדת כיום על כ-57%, ועל 46% בקרב ילדים במשפחות ערביות. המחיר שאותם ילדים משלמים על המשבר גבוה יותר ומשמעותי יותר, והוא אף גורם להעצמת הפערים שלהם לעומת שאר בני כיתתם.
קונסטלציית הלמידה מרחוק בנויה על העיקרון שלכל ילד יש תשתית אינטרנט ומחשב זמין ללמידה, אך בפועל, לפי הנתונים שהוצגו אתמול, לכ-52% מהתלמידים בבתי הספר דוברי הערבית ולכ-35% מהילדים בבתי הספר דוברי העברית אין מחשב הזמין לצורך למידה מרחוק. בנוסף, לכ-30% מהתלמידים בבתי הספר דוברי העברית ולכ-56% מהתלמידים בבתי ספר דוברי ערבית אין חיבור יציב וחזק לאינטרנט.
כל יום נוסף בסגר ללא תשתיות לימוד גורם להם להידרדרות נוספת בלימודים, מקטין את תחושת השייכות שלהם ומעלה את הסיכוי שיפתחו הרגלים מסוכנים כגון שימוש באלכוהול וסמים ואלימות. בנוסף, מפעל ההזנה של משרד החינוך שמיועד לאוכלוסייה זו אינו פעיל בימי הסגר, ולכן מאות אלפי הילדים שנתמכים בו ומקבלים ארוחת חמה במסגרות החינוך נשארים רעבים בביתם.
"עוני ורווחה הם לא נושאים סקסיים להתעסק בהם בזמן בחירות, אבטלה ודיכאון אינם יודעים להתלכד לאלקטורט והזירה הפוליטית מפקירה את הנושא, ומותירה רבים ורבות ללא מענים ראויים שיביאו לקריסה אדירה של כלל הרשתות הסוציאליות שקיימות כרגע כטלאי על טלאי", הוסיפה אריאלי.
לפי הדו"ח בתקופת המשבר הגיעו 122,336 פניות אל היועצות של שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי), והקשיים העיקריים שדווחו היו בדידות (63%), קשיים לימודיים (67%), חרדות (58%), מצוקה רגשית (56%) וקשיים במשפחה (53%). בנוסף, בספטמבר עד דצמבר 2020 טופלו 340 ילדים בסיכון אובדני על ידי פסיכולוגים חינוכיים המופעלים מטעם משרד החינוך, זאת בהשוואה ל-240 ילדים בתקופה המקבילה ב-2019 – עלייה של כ-40%.
משך הזמן שבו מבלים הילדים בבתים, מול מסכי המחשב והטלפונים החכמים וכמעט ללא השגחה בשעות העבודה של הוריהם גרם לעלייה מטרידה מספר הדיווחים למוקד 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת של המשרד לחיזוק וקידום קהילתי ומשטרת ישראל. במרץ עד אוקטובר נרשמה עלייה של 63% בדיווחים ביחס לתקופה המקבילה ב-2019. הדיווחים השכיחים ביותר היו איום בהתאבדות, בריונות, הצקה, ביוש, שידול והטרדת קטינים ברשת, עבירות מין ברשת ופריצה למחשב.
"הנתונים המוצגים הם רק קצה הקרחון", הסבירה ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים. "מצוקות רבות אצל ילדים ובני נוער, ובהן פגיעות בתוך המשפחה, מצוקות רגשיות ונשירה סמויה ממסגרות חינוך, אינן מאותרות בימים אלו במלואן. כל משפחה מסתגרת בביתה והקשר של ילדים ובני נוער עם מבוגרים מחוץ למשפחה – בית ספר, חוגים תנועות נוער – מצומצם. במצב זה גם מצטמצמות העיניים המשגיחות על הילדים והנערים".
היא הוסיפה: "אנו צופים שבעתיד יצופו מעל פני השטח, ויציפו כצונאמי, כלל המצוקות שטרם אותרו. עד אז ימשיכו ויגרמו נזקים. הממשלה חייבת להשקיע בשירותים החברתיים ולהוסיף תקנים שיוכלו להבטיח מתן מענה מקצועי והולם לכל ילד, נער ומשפחה הזקוקים לו. מאז משבר הקורונה גדלו הפניות למחלקות לשירותים חברתיים בעשרות אחוזים, ואנו מעריכים שהצרכים בפועל גדולים פי כמה וכמה. השארת השירותים החברתיים במצבם הקיים והמיובש ממילא, לצד הגידול בצרכים, משמעותם שילדים ובני נוער רבים ימשיכו לסבול".
פרופ' נדב דוידוביץ', מומחה לבריאות הציבור וחבר בצוותי המומחים של המשבר, אמר כי "מגפת הקורונה גובה מחירים רבים שלא נלקחים בחשבון. דו"ח המועצה לשלום הילד חושף תמונה קשה של ההשפעות הנפשיות והרגשיות בקרב ילדים. בשל העובדה שהסגר הביא לסגירות ארוכות של מערכת החינוך וגרם לירידה בנגישות למערכת הבריאות, ישנה בעיית נגישות של שירותים שונים הפוגעת בבריאות הילדים. נתוני הדיווח על פגיעות מיניות ואלימות במשפחה ומדדים אחרים מדאיגים ביותר".
לדברי דוידוביץ', "המגפה גובה מחיר כבד בקרב ילדים שנראה אותו שנים רבות קדימה. ההתמודדות עם המגפה חייבת לקחת בחשבון נזקים אלו, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. אחד הלקחים מהמגפה הוא הצורך הדחוף בחיזוק המערכות הציבוריות ומערכת הבריאות, כולל בריאות הנפש שהוזנחה כל כך בשנים האחרונות. אי אפשר יותר להפריד בטיפול בנזקי המגפה בין מערכת הבריאות ומערכת החינוך והרווחה, הן משפיעות באופן ישיר זו על זו, ולכן חשוב להציג גם את הנזקים לפי מגזרים ומצב כלכלי חברתי, שכן לצערנו קיימים פערים גדולים בנזקי הקורונה בקרב ילדים מאוכלוסיות שונות".
פורסם לראשונה: 23:09, 31.01.21
