מרגש לראות נשים צעירות ואמיצות שפונות לבג"ץ כדי שיורה לצה"ל לפתוח את היחידות הקרביות המובחרות גם לנשים. ספק-נשים ספק-נערות שמוכנות לסכן את עצמן בשבילנו, בשביל כלל אזרחי המדינה. אבל דווקא משום שהן כל כך "מורעלות צבא" ו"לא רואות בעיניים", החובה שלנו כחברה היא לראות את המציאות כפי שהיא ולבחון אותה היטב-היטב. בשבילן, לטובתן.
מה באמת עובר על לוחמות קרביות? עם אילו קשיים – פיזיים ונפשיים – הן מתמודדות? מה צריך לשפר בצבא כדי לשמור על בריאותן? האם הצבא מלווה אותן לאורך כל הדרך גם כששברי המאמץ או המשברים הנפשיים מופיעים? מה המחיר – הכלכלי והמבצעי – שהצבא ישלם על כך?
לצערי השיח על גיוס נשים לשירות קרבי לא דן בעומק ובאומץ בשאלות הללו. על שערי העיתונים מככבות נשים גיבורות בתפקידים קרביים. אכן, יש נשים נדירות שהן חזקות יותר מגבר ממוצע. בהחלט יש. הבודדות הללו יצליחו לעבור גם גיבוש לשייטת 13. אבל האם יש להן את האומץ לדבר בפתיחות גם על המחירים? האם אנחנו העיתונאים עוסקים גם באלו שנשרו בדרך ונותרו עם צלקות, או משאירים אותן ללקק את הפצעים לבד?
קידום נשים ושבירת תקרות זכוכית זהו רעיון שמלהיב ומרגש גם אותי, רק צריך להיזהר שהזכוכית לא תתנפץ על ראשה של אף אחת בדרך. בצה"ל הבינו זאת והקימו ועדה שתבחן לעומק את הסוגייה, גם לאור הניסיון שנצבר בשנים האחרונות. אבל יש מי שאצה להן הדרך ורוצות שבג"ץ יורה כאן ועכשיו לפתוח את כל הסיירות הקרביות לנשים.
בחוות דעת שהגישה לבג"ץ מתארת נגן ש"התמונה שאני מכירה מהשטח – מורכבת מאוד. חרף המאמצים שמשקיע צה"ל, אני יודעת על קשיים משמעותיים שעודם קיימים בשילוב נשים"
אל מול הלהט של הצעירות, ושל ארגוני נשים רדיקליים שהצטרפו אליהן, נשמע בבג"ץ גם קולה המתון והאחראי של הרבנית מיכל נגן. נגן הקימה לפני 15 שנה את המכינה הקדם-צבאית צהלי, שהפכה עם השנים לרשת של מכינות, שבהן לומדות מאות צעירות לקראת גיוס. מפעל חייה הוא שילוב נשים בצה"ל, ועל כן ליוותה ומלווה אינספור חיילות במהלך שירותן.
נגן, פמיניסטית בתפיסת עולמה, תומכת עקרונית בשירות קרבי של נשים, אך מבקשת לאזן בין ערך השוויון לבין שמירה על שלום החיילות. בחוות דעת שהגישה לבג"ץ מתארת נגן ש"התמונה שאני מכירה מהשטח – מורכבת מאוד. חרף המאמצים שמשקיע צה"ל בנושא, אני יודעת על קשיים משמעותיים שעודם קיימים בשילוב נשים בתפקידי לחימה".
לצערנו, למרות הרצון הטוב שעל קיומו אין חולק, במקרים רבים טרם נמצאו לקשיים אלה פתרונות מספקים. הדברים נאמרים על סמך ניסיון מצטבר רב, ומבוססים על עדויות רבות של חיילות בשטח, בוגרות שלנו, שחוו ושחוות את ההתמודדות על בשרן". נגן מתארת בעיות פרט שהחמירו עקב המימוש של פתיחת תפקידים לנשים בלי תשומת לב מספקת לפרטי הפרטים, ורומזת גם על "פגיעה במרחב האינטימי והאישי של החיילות והחיילים, בעיקר ביחידות השדה ובתרגילים".
שופטי בג"ץ הראו בדיון שלשום (יום ב') שהם מבינים את המורכבות ואת האתגרים. הם ביקשו לאפשר לצה"ל לבחון מקצועית את הנושא, לאור צורכי ביטחון המדינה, חובת צה"ל כלפי חייליו, וחובת שוויון ההזדמנויות. העתירה אמנם לא נדחתה, אך הכדור חזר לידי צה"ל, שהתבקש לעדכן את בג"ץ בהתקדמות עבודת הוועדה.
את האידיאל הגדול של קידום נשים ושוויון הזדמנויות נכון לקדם באופן שלא ישאיר פצועות בדרך.
- יפעת ארליך היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
