"מה להצביע?", שואלים אותי. הליכוד, אני עונה. זה מה שאני עומד לעשות. "ארבע פעמים חסם אותך ראש הממשלה באופן אישי, אז איך אתה נשאר? ואיך אתה מצביע ליכוד?". האם אני אוהב את ההתנהלות הדורסנית הזאת? את הצייתנות המפוחדת של השרים וחברי הכנסת שלנו? לא ולא, זה גורם לנו נזק, אבל ליכודניק אמיתי לא בורח מהבעיות אלא מנסה לתקן אותן.
העובדה שזו פעם שלישית ברציפות שאין אצלנו פריימריז, ובשבילי כבר פעם רביעית, מזיקה לנו. ההתנהלות הזאת מדאיגה אותי ועוד ליכודניקים רבים, כי בדיוק בגללה פיקציה כמו מפלגת ימינה מקבלת מספר דו-ספרתי של מנדטים בסקרים, וראשה כבר מדבר בסגנונו הילדותי על ראשות הממשלה, ופורשי הליכוד מקבלים בסקרים מספר מנדטים גדול עוד יותר, וזה הכל על חשבון הליכוד.
הציבור בישראל זז ימינה. כבר ב-2003 קיבל הליכוד בראשות אבי אריאל שרון 38 מנדטים, ולאחר צירוף מפלגתו של נתן שרנסקי הגיע ל-40 מנדטים. כלומר היום, 18 שנה מאוחר יותר, הפוטנציאל שלנו הוא הרבה מעל 40 מנדטים. אז למה זה לא קורה? למה אנחנו מגרדים את ה-30 מלמטה?
כי ההתנהלות בליכוד בעייתית. כי אין פריימריז. כי לא נותנים ל-130 אלף חברי המפלגה לממש את הזכות היחידה המוקנית להם – לקבוע את הרכב הרשימה לכנסת. כי בולמים כוחות חדשים ומלאי אנרגיה שרוצים להצטרף ולהשפיע.
רק תראו כמה טוב עשו הפריימריז אפילו למפלגת העבודה שנחשבה כבר לבר-מינן, וזה למרות מספר 7 הבעייתית שלה. אז תארו לעצמכם איזו התלהבות וסחף היו גורמים פריימריז בליכוד
אז מה הפלא שהשטח רדום? אם לא נותנים כבוד לאנשי השטח בסניפים, קשה להם לתת את נשמתם ולהתרוצץ כדי להביא את המצביעים לקלפיות. רק תראו כמה טוב עשו הפריימריז אפילו למפלגת העבודה שנחשבה כבר לבר-מינן, וזה למרות מספר 7 הבעייתית שלה. אז תארו לעצמכם איזו התלהבות וסחף היו גורמים פריימריז בליכוד.
אבל הנזק הזה כבר נעשה, אז מה עושים עכשיו? לא מצביעים למפלגות אווירה. לא מצביעים למפלגות שאין להן דבר קונסטרוקטיבי משל עצמן אלא רק אנטי. לא מצביעים לטיפוס מאוס כמו איתמר בן-גביר. מצביעים רק למפלגה שורשית ואמיתית, כזו שקיומה אינו תלוי באדם אחד אלא היא כאן כדי להישאר. בקיצור, איש ימין מצביע ליכוד.
אבל זה לא פוטר אותנו בליכוד מחשבון נפש עמוק ומתיקון הדרך. הליכוד חייב לחזור ולהיות מה שהיה – מפלגה דמוקרטית חיה ותוססת, שלחבריה יש דעה משל עצמם והם אינם מפחדים להביע אותה, גם אם היא אינה לקוחה מאיזה דף מסרים.
המצב הבעייתי הזה קיים גם בכל המפלגות האחרות שמתיימרות לאחוז בהגה השלטון, אבל זה לא פוטר אותנו. אנחנו צריכים להיות טובים יותר אם חפצי חיים אנחנו, אסור לנו להיות שידור חוזר של מפלגת העבודה, שהייתה עשרות שנים בשלטון עד שהסתאבה וכמעט נעלמה.
יכולים לספר לנו אלף פעם על הרציונל שמפעיל הבוחר, ועל שיקוליו השכלתניים בקלפי. אבל האמת היא שהצבעה היא עניין רגשי. מאחורי הפרגוד זה אתה והקבוצה שלך. אתה יכול לא לאהוב את הנהלת הקבוצה, ולא להחזיק מי-יודע-מה מחלק מהשחקנים, אבל הקבוצה היא הקבוצה שלך ובסוף אתה רוצה שתנצח.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
