דו"ח שפורסם בשבוע שעבר הצביע על כשל ממוסד וחמור - חינוכי, ערכי וגם כלכלי. לפי הדו"ח, על כל שקל שאנחנו משקיעים בפעוטות בגילאי 3-0, משקיעות מדינות ה-OECD ארבעה. כלומר, אנחנו מזניחים אותם במסגרות חלשות שאמורות להשגיח עליהם, במקום לדאוג למסגרות מקצועניות שמטרתן לפתח אותם.
1,000 הימים הראשונים בחיים הם קריטיים. במהלכם מתפתחים החושים, המוטוריקה, השפתיות והתקשורת החברתית. הילדים לא זקוקים לבייביסיטר ב-1,000 הימים הללו, אלא ליד מקצועית מכוונת. לפי הבנק העולמי, כל דולר שמושקע בילדים בשלב זה בחייהם, מניב מהם 16 דולר בהמשך.
אצלנו הצורך גדול אפילו יותר, בגלל שתי מגמות: מספר הילדים אצלנו כפול בהשוואה לממוצע ב-OECD, ושיעור הנשים היוצאות לעבודה בעלייה מתמדת. ולמרות זאת, מתפתח כאן שוק מסגרות השגחה, באחריות משרד הרווחה, שרק רבע מהן מפוקחות.
ועדת טרכטנברג כבר איתרה את הכשל והמליצה להעביר את האחריות ממשרד הרווחה למשרד החינוך, להשקיע שלושה מיליארד שקל בשנה במשך ארבע שנים, ולתת לפעוטות את הכלים להתפתח בצורה מיטבית. זה לא נעשה, וזה מחדל.
הנה התיקון ההכרחי: בהמשך לחוק חינוך חינם, יש לחוקק חוק מעונות, להעביר את האחריות למשרד החינוך ולמצות את פוטנציאל הזהב של 1,000 הימים הראשונים. זה נכון, זה ערכי, וזה גם כלכלי.
- שמואל אבואב היה מנכ"ל משרד החינוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com