לא צריך תמונת ניצחון, צריך ניצחון. בנק המטרות נגמר והולך, ומה תעשו אז? תסבירו שניצחנו אבל המחבלים ממשיכים לירות? אז במה בא לידי ביטוי הניצחון? שהורדנו להם יותר בניינים ממה שהם הורידו לנו? שפגענו להם במטרו? שנהרגו להם יותר אנשים?
ניצחון צריך להיות ברור ולא נתון לפרשנות. האויב מפסיק לירות ומתחנן על חייו. איך עושים את זה? קודם כל על ידי שינוי התפיסה. אנחנו לא נלחמים בארגון טרור שמתחבא בקרב אוכלוסייה אזרחית, אנחנו נלחמים במדינת אויב אלימה ועוינת שתקפה אותנו. ההבדל משמעותי. במלחמה בארגון טרור אתה חייב לעבוד כירורגית, ועם כל ההצלחות של הצבא, אי אפשר ככה להכריע את האויב.
במלחמה במדינה - ולעזה יש את כל המאפיינים של מדינה: שלטון מרכזי שנבחר ברוב גדול, כוח צבאי, גבולות – אתה יכול ליצור לחץ על המדינה כולה. לא מדובר חלילה על ירי חסר אבחנה באזרחים, אבל בזמן מלחמה נגד מדינת אויב אתה יכול לפגוע בתשתיות האזרחיות שמאפשרות חיים. מעבר לעובדה שאם הם היו יכולים הם היו מחסלים לא רק את כל התשתיות האזרחיות שלנו - כמו הפגיעה במאגר הנפט והירי על אסדת הגז - הם היו מחסלים את כולנו. הם הרי יורים על ריכוזי אוכלוסייה.
זה מה שעומד לקרות. שוב סיום בלי הכרעה, במקרה הטוב ניצחון בנקודות, ואין לכך שום סיבה. הצבא הוא מכונה משוכללת שתבצע כל משימה, אבל נחוץ מפעיל רציני בדרג המדיני, שיודע מה המטרה ולא מפגין חולשה
ואנחנו מה? קושרים לעצמנו את הידיים. המערכה הזאת צריכה להסתיים במהירות, כי חצי מדינה תחת אש ויש לנו נפגעים, והכלכלה ניזוקה, והלחץ הבינלאומי להפסקת אש כבר התחיל, בקיצור חייבים ניצחון מהיר וברור. בזמן מלחמה במדינת אויב צריך ליצור לחץ מכל הכיוונים, גם פגיעות כמו שעושים עכשיו, וגם פגיעה בכל מה שמאפשר חיים: מים, חשמל, דלק, מזון, הכול. וצריך להודיע לאוכלוסייה שכל מקום ממנו יורים עלינו יוחרב ולכן על האזרחים להתרחק משם. ההיגיון פשוט, הלחץ של שני מיליון עזתים והחורבן, יעמיד אותם בפני מצב בלתי אפשרי.
ומה עושה הממשלה שלנו? מכניסה דלק מזון ותרופות לאויב תוך כדי לחימה. שלשום הוכנס כל זה דרך מעבר כרם שלום, ותוך כדי כך נחתו פצמ”רים על המעבר. פשוט לא להאמין. מה עובר למקבלי ההחלטות אצלנו בראש?
הם רוצים להרוג את כולנו, אנחנו לעומת זאת יכולים להכריע אותם גם בלי להרוג אף אחד, ולכן כל המשוואה מול עזה לא הגיונית. ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו כשלו מלהבין שמרגע שיצאנו, אין לנו שום אחריות על עזה - יתנהגו כמו שכנים טובים, נהיה נדיבים. יירו עלינו, לא יקבלו כלום. הם מוזמנים לבקש עזרה ממצרים שגם איתה יש להם גבול. ואז כשנתנהג בהתאם לכוחנו ולא כמו עסק מצליח שנסחט על ידי עבריין, לא נצטרך לשלם לחמאס בעזה פרוטקשן, ולא להכיל את הטרור והשריפות, בדיוק הפוך - עורק החיים שלכם בידינו, אל תאלצו אותנו לסגור אותו.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרעשרה ימי לחימה עברו והמערכה עומדת לפני סיום, תכחישו כמה שאתם רוצים, אבל זה מה שעומד לקרות. שוב סיום בלי הכרעה, במקרה הטוב ניצחון בנקודות, ואין לכך שום סיבה. הצבא הוא מכונה משוכללת שתבצע כל משימה, אבל נחוץ מפעיל רציני בדרג המדיני, שיודע מה המטרה ולא מפגין חולשה, ואת זה אין לנו.
דבר אחרון, שלא תעזו לסיים את המערכה ולאפשר סיוע הומניטרי בלי להחזיר הביתה את אברה מנגיסטו, הישאם א-סייד, אורון שאול והדר גולדין. כתם בל יימחה ירבוץ עליכם אם לא תחזירו אותם.
