חוק יסוד: הממשלה קובע כי בתוך שבעה ימים מהפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות לכנסת, על נשיא המדינה להטיל על אחד מחברי הכנסת, שהסכים לכך, את הרכבת הממשלה. היום (ד'), מיד לאחר שהנשיא ראובן (רובי) ריבלין קיבל לידיו את התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת ה-24, פרסמו כמה מבכירי הליכוד הודעה חריגה שבה צוין כי "הנשיא לא קובע את תוצאות הבחירות, אסור לו להיות שחקן פוליטי".
שאלת סמכות הנשיא בנוגע להטלת המנדט על אחד מחברי הכנסת להקים ממשלה היא סוגיה נפיצה במערכת הפוליטית בישראל, והדיון בה חוזר על עצמו בכל מערכת בחירות. לאורך הדורות השתרש הנוהג שלפיו המועמד שזכה ל-61 ממליצים קיבל את המנדט לאחר שהוכיח כי יזכה בוודאות לתמיכת הכנסת בממשלתו.
ואולם, אם לסמוך על לשון החוק, חופש הפעולה של הנשיא בלתי מוגבל. הנשיא מוסמך להפעיל כל שיקול שעומד לנגד עיניו כשהוא בוחר חבר כנסת להרכבת הממשלה. החוק קובע מפורשות רק שני תנאים - התייעצות עם כל סיעות הכנסת הנבחרת והתחייבות לקבל הסכמה מצד המועמד שמקבל את המנדט.
מתוך כבוד למוסד הנשיאות, החוק אינו מפרט מהם השיקולים שעל הנשיא לקחת בחשבון בעת הטלת המנדט להרכבת הממשלה: האם המועמד צריך להיות זה שקיבל את המספר הגבוה ביותר של חברי כנסת ממליצים, זה שעומד בראש הסיעה הגדולה ביותר או זה שקיבל את מרב קולות הבוחרים.
בעבר, כשהכנסת לא הייתה מורכבת מהרבה סיעות, הנוהג היה שהנשיא מטיל את מלאכת ההרכבה על נציג הסיעה הגדולה ביותר מתוך הבנה שהוא ירכיב בנקל את הקואליציה שלו.
בשנים האחרונות התגבשה גם פרקטיקה שמתוך דאגה של הנשיא שממשלה תוקם בהקדם ותוצג יציבות שלטונית, שיקול דעתו יכול להטיל את הרכבת הממשלה על מי שנחזה כמי שביכולתו לאסוף את הגוש הגדול ביותר וכבעל הסיכויים להקים ממשלה כזאת. כך היה, למשל, כשציפי לבני שעמדה בראש מפלגת קדימה קיבלה בבחירות ב-2009 יותר מנדטים מיו"ר הליכוד דאז והיום בנימין נתניהו, שהוכיח כי ביכולתו להקים ממשלה.
בכירי הליכוד - יו"ר הכנסת יריב לוין והשרים יובל שטייניץ ואמיר אוחנה - תקפו היום יחדיו את הנשיא ריבלין בעקבות הודעתו שלפיה ייתן את המנדט לחבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב את הממשלה הבאה. ריבלין התכוון ככל הנראה לאפשרות שליו"ר ימינה, על שבעת המנדטים שלו, יכולים להיווצר סיכויים טובים יותר להרכבת ממשלה, גם אם לא יעמוד לרשותו מספר הממליצים הרב ביותר. הסיבה: ככל הנראה לבנט יש פחות מתנגדים בקרב הממליצים ביום שני הבא אצל הנשיא ריבלין.
"לאחר ההתייעצויות עם סיעות הכנסת, השיקול המרכזי שינחה אותי בבחירת המועמד עליו אטיל את מלאכת הרכבת הממשלה הוא סיכוייו של חבר הכנסת הנבחר להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת", אמר היום הנשיא ריבלין. אולם ההיסטוריה מוכיחה כי הנשיא שב ואומר את אותם הדברים כמעט בכל מערכת בחירות מאז שמונה לתפקידו, וייתכן שהמתקפה עליו כוונה בכלל לבנט ונועדה לשבור את שתיקתו.
מסע הדה-לגיטימציה של הליכוד כלפי הנשיא ריבלין נועד לומר שלנשיא אין כל שיקול דעת עצמאי וכי עליו להטיל את הרכבת הממשלה על מי שקיבל את מרב קולות הממליצים מבלי להפעיל כל שיקול דעת על סיכויי הקמת הממשלה. בליכוד שוללים כל אפשרות שהנשיא יפעל לפי שיקול והערכה סבירים של תוצאות החלטתו.
בג"ץ לא צפוי להתערב בסוגיה
אם ריבלין יבחר בסופו של דבר לא להטיל את המנדט להרכבת הממשלה על נתניהו בשל חשיבה שהוא בעל סיכויים נמוכים יותר להקים ממשלה מאשר חבר כנסת אחר, מתנגדי הנשיא יוכלו להגיש עתירה לבג"ץ. אלא שלפי ניסיון העבר, בג"ץ לא מתערב בשיקול דעתו של הנשיא מתוך הכרה ברום מעמדו ובהיותו סמל מאחד של המדינה.
חופש הפעולה של נשיא המדינה פעל לאורך השנים לרעת כל צדי המפה הפוליטית: כך למשל, סיעת "חרות" מתחה ביקורת על הנשיא השני של המדינה יצחק בן צבי משום שפגע בכבודה כשהזמין את נציגי הסיעה בסוף ההתייעצויות ולא לפי גודל הסיעה. ח"כ דאז מנחם בגין חשב שהנשיא בן צבי התערב יותר מדי כשמנע את פיזור הכנסת לאחר התפטרות הממשלה על ידי התייעצות עם כלל ראשי הסיעות להרכבת ממשלה מחודשת בראשות דוד בן גוריון.
הנשיא הראשון חיים ויצמן הואשם על ידי חבר הכנסת מהאופוזיציה יוחנן בדר בפוטש, והנשיא השלישי זלמן שז"ר ספג ביקורת כשפעל להרכבת ממשלה רחבה ככל האפשר. הנשיא השישי חיים הרצוג סירב פעמיים לזמן את נציגי סיעת כך שהוקמה על ידי הרב מאיר כהנא, ולשמוע על מי ימליצו לראשות הממשלה.
לפיכך, ניתן לראות שההיסטוריה רוויה בטענות חוזרות ונשנות על כך שהנשיא חורג מסמכותו, בזמן שאותן סמכות רחבה עד מאוד ומאפשרת לו חופש פעולה די מלא.
הכנסת בלמה פעם אחר פעם כל ניסיון, מימין ומשמאל, לסייג את חופש הפעולה של הנשיא. הצעות לאסור להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שאינו כשיר להיות שר או לחייבו להטיל את המלאכה על ראש הסיעה הגדולה ביותר, עלו ונידונו ארוכות יותר מפעם אחת ומעולם לא התקבלו.