אלו העניים החדשים
מגפת הקורונה הביאה איתה משבר כלכלי גדול שהפך מאות אלפי ישראלים למובטלים בעל כורחם. ישראלים שעד לאחרונה היו בעלי בתים ועסקים מצאו את עצמם בחודשים האחרונים בתור לבתי תמחוי ועמותות הסיוע במסגרת מלחמת ההישרדות הקשה שלהם. "בפעם הראשונה שעמדתי כאן בכיתי כל כך ולא יכולתי להסתכל לאנשים בפנים", סיפרה אחת מהן.
בכניסה לבית התמחוי של עמותת "לשבוע" בדרום תל אביב משתרך תור ארוך של אנשים שמחכים לקבל ארוחת בוקר ב"טייק אוויי". מגפת הקורונה, והמשבר הכלכלי שהגיע בעקבות ההגבלות, גרם לעלייה משמעותית במספר הישראלים שנעמדים בתור ומחכים לקבל ארוחת בוקר מהמתנדבים.
גיורא, עולה חדש מארה"ב שעד הקורונה עבד כצלם מסעות וטיולים בעולם, עמד מחוץ לבית התמחוי וחיכה לתורו. המשבר הכלכלי והמגפה גררו אותו לתור חלוקת המזון. "הקורונה פגעה בי מאוד. לפני כן עשיתי הרבה צילומים של מסעות, ועכשיו אין. לפני הקורונה היה לי כסף ועבודה, היו עליות וירידות, אבל הקורונה זה כמו אגרוף בפנים – הכל סגור ואין עבודה בשום מקום".
אחריו עומדת שושנה, סבתא בת 67, שנסעה בשני אוטובוסים מפתח תקווה כדי לעמוד בתור הארוך של בית התמחוי. עד שהגיעה המגפה היא הייתה לדבריה אדם נורמטיבי ששמח בחלקו.
"לפני הקורונה עבדתי בהיכל התרבות בפתח תקווה והתפרנסתי בכבוד, עד 12 בלילה עבדתי. הגעתי לתור חלוקת המזון בגלל שאין לי עבודה – סגרו את היכל התרבות", סיפרה בדמעות. "בפעם הראשונה בחיים שלי שבאתי לכאן לבקש אוכל בכיתי כל כך ולא יכולתי להסתכל לאנשים בפנים".
6 צפייה בגלריה
שושנה (מימין) יחד עם מנהלת בית התמחוי. "אני מרגישה בושה לעמוד בתור, מקווה שאמצא עבודה ולא אזדקק לאוכל של בית התמחוי"
(צילום: אסף קמר)
לדבריה, "אני מרגישה בושה לעמוד בתור עם אנשים שבאים לקחת קצת אוכל. אני מקווה בעזרת ה' שאמצא עבודה ולא אהיה זקוקה לאוכל של בית התמחוי".
גם אלכסנדר, סבל בשוק הכרמל, עומד בתור לבית התמחוי. "אני בן 66 ובגלל המצב של השוק אני עובד רק יום אחד בשבוע, במקום חמישה ימים – והכסף לא מספיק", הסביר. "אני מרגיש שהמצב הזה הוא כמו אש או גשם חזק. אי אפשר לעשות נגד זה כלום, ואני חייב עבודה".
עבור חלק מהעומדים בתור לקבלת המזון, הדייסה המתוקה שמחממים עובדי המטבח לקראת ההגשה היא הארוחה היחידה ביום. בתור הארוך יש ייצוג גם לאלו שנותרו ללא בית ומתגוררים ברחוב. אחד מהם הוא משה חיים מזרחי, דר רחוב בן 22, שממתין בתור עם עגלת סופר חלודה, שם מאוחסן כל רכושו.
"אני מוכר ברזלים ובקבוקים ומזה חיים, אבל זה לא קל", סיפר. "אני גר ברחוב כבר ארבע שנים ופגעו בי מינית חמש פעמים. ניסיתי לפנות לפסיכולוגים ופסיכיאטרים אבל אף אחד מהם לא עזר. כבר חתכתי את עצמי מרוב דיכאון, אבל אני מנסה להישאר עם חיוך על הפנים ולהיות שמח. מה שבסוף עוזר לי זה סמים, שגורמים לי לשכוח את כל מה שעברתי".
לשאלה איפה הוא יישן בלילה ענה מזרחי: "שורדים. נכנסים לכל מיני בניינים עד ששוטר מגיע ואומר לצאת, אבל כרגע זה מה שיש. קשה מאוד לשרוד את הלילות, הם ממש קרים".
"היום נכנסים לפה צעירים, אנשים שבעבר לא היו פה"
גם שעה ארוכה אחרי שהגענו לבית התמחוי התור הארוך לא נגמר. אנשים רבים מגיעים למקום, חלקם עם ילדיהם, מקבלים את שקיות המזון וכוסות תה חם – ומיד מתיישבים על המדרכה ואוכלים את שקיבלו.
המתנדבים, שהיו רגילים להאכיל 300-400 איש ביום, מתמודדים בימים אלה עם יותר מאלף מבקשי עזרה ביום, וגם האופי של הפונים השתנה.
6 צפייה בגלריה
רייכמן (משמאל) ליד בית התמחוי. "בעבר היו נכנסים לפה הומלסים קשישים, היום נכנסים לפה צעירים"
(צילום: אסף קמר)
"האנשים שמגיעים לפה עכשיו הם לא אלה שהיו נכנסים לפני הקורונה לבית תמחוי", סיפרה רוית רייכמן, מנהלת המסעדה במקום. "בעבר היו נכנסים לפה הומלסים קשישים, והיום נכנסים לפה צעירים. אנשים שבעבר לא היו פה בכלל – ילדים, אנשים נורמטיביים כמוני וכמוך".
"בעקבות הקורונה באים לתור הרבה יותר אנשים, והרבה יותר צעירים – אנשים נורמטיביים", אמר יוחנן פיקר, מתנדב של הביטוח הלאומי שנמצא במקום. "פעם היו אנשים בני 65 ומעלה, והיום אלה בני 40-50. לאחרונה יש פה יותר ויותר צעירים חסרי כל. בגלל הקורונה לאנשים אין עבודה, כל מי שעבד במסעדות – אין לו כלום, וזו הסיבה שהם הגיעו לרחוב".
אבל יש להם גם ביקורת, בעיקר כלפי החברה הישראלית שלטענתם הזניחה את האנשים שבתחתית הפירמידה. "אם משווים את התור שהיה לדובאי בנתב"ג לתור הארוך פה – אפשר לומר שאנשים טסים וטסים, והתור פה עדיין גדל. רק הבוקר באו לפה 20 צעירים שאני לא מכירה", אמרה רייכמן.
ובזמן שהישראלים עומדים בתור לקבל ארוחת בוקר, אין שיחות פוליטיות. רובם המוחלט אפילו לא מודע על המצב הפוליטי והבחירות הנוספות. אבל לשושנה, שהצטרפה רק לאחרונה לעומדים, יש כבר עמדה כלפי הממשלה הבאה.
"אני רואה כמו כולם חדשות והמציאות חורה לי", אמרה. "אני לא סומכת על הממשלה הנוכחית וגם לא על הממשלה הבאה שתקום. אני לא רואה אור בקצה המנהרה".
