בעבר היה לי קשר עם המשטרה בשני תפקידים: יועץ תקשורת לשר המשטרה (כיום המשרד לביטחון פנים) שלמה הלל, ודובר המשטרה. אני מכיר את הדינמיקה בין שני הגופים, את הוויכוחים ביניהם, את הקרבות על סמכויות ואת הלחצים המשותפים שלהם על הממשלה להגדיל את התקציב לכוח. המערכת החיכוכית הזו הייתה מכוונת למטרה אחת: לשפר את יכולתה של המשטרה לפעול כנגד הפשיעה. כך נהגו שרים לביטחון פנים בדרך כלל, אבל נדמה שלא כך אצל השר הנוכחי אמיר אוחנה.
העילה למינויו מוכרת וידועה: הוא שלוחו של ראש הממשלה למציאת פגמים בסאגה הפלילית נגד בנימין נתניהו ולמניעת חקירות נוספות כמו תיק הצוללות. למעט ידיעות יח"צ פה ושם (על יחידת המסתערבים למגזר הערבי שמעתם?), לא ניכר שהוא עוסק באמת במשהו שיכול להשביח את פעולת המשטרה כדי להתמודד עם גלי הפשיעה. לפעמים נדמה שאפילו להיפך - הוא עושה הכול כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה.
המשטרה עומדת תמיד בסוף התור כדי לקבל תקציבים שיאפשרו לה להגדיל את מספר השוטרים ולשפר את הציוד העומד לרשותה. חלוקת התקציב בין משרדי הממשלה לא נעשית לפי בחינת הצרכים האמיתיים, אלא לפי גובה הצרחות של השרים.
יש גם – בעיקר בממשלת נתניהו - מועדפים קואליציוניים שזוכים לכספי עתק שמפוזרים בקרב אוכלוסייה שאינה תורמת לביטחון המדינה וכלכלתה. בתקופת משבר הקורונה הוזרמו לאוכלוסייה החרדית מיליארדי שקלים בדרכים ישירות ועקיפות, בהגדרות המתאימות לה כמו משפחות מרובות ילדים. אפילו ביום הזיכרון לחללי צה"ל האוצר העביר מיליוני שקלים לתלמידי הישיבות שלא משרתים.
רשמית יש בישראל כ-3.5 שוטרים ל-1,000 נפש, אבל זהו חישוב מטעה, כי הוא כולל יותר מ-8,000 שוטרי משמר הגבול שלא עוסקים בחקירות ומניעת עבירות. בפועל מדובר ב-2.6 שוטרים ל-1,000 נפש – נתון מהנמוכים בעולם
השוטרים, שנאלצו באותה תקופה למתוח את כוח האדם שלהם עד קצה גבול היכולת, בשל הצורך לפקח על הסגרים שהממשלה הטילה, לא קיבלו אגורה אחת נוספת. קולו של השר הממונה עליהם לא נשמע באופן פומבי ולו גם פעם אחת בדרישה לתוספת תקציב כדי לגייס שוטרים נוספים.
בשנת 2020 שירתו במשטרת ישראל 32,482 אלף שוטרים. כלומר, כ-3.5 שוטרים ל-1,000 אזרחי המדינה. הנתון הזה לכאורה אינו שונה מהממוצע במשטרות אחרות בעולם, אבל זהו חישוב מטעה, כי הוא כולל יותר מ-8,000 שוטרי משמר הגבול, שכמחציתם חיילי חובה בצה"ל, שמטפלים בנושאי ביטחון והפרות סדר ואינם עוסקים בחקירות, במניעת עבירות פליליות ותנועה. בפועל מדובר ב-2.6 שוטרים ל-1,000 איש – נתון מהנמוכים בעולם.
וגם אם היו מאפשרים למשטרה לצרף שוטרים נוספים, הייתה לה בעיה לעשות זאת בשל בעיית תדמית העלולה לפגוע במוטיבציה של אנשים להתגייס. הרי מדוע יבחרו צעירים, בעלי נתונים אישיים טובים, להצטרף לשורותיה?
ובכן, בלשון עדינה אפשר לטעון שאוחנה לא תרם רבות לדימויה של משטרת ישראל. כבר כשר משפטים הוא התייצב – עם חברים אחרים מהליכוד - מאחורי נתניהו, שעמד בבית המשפט והאשים את המשטרה בתפירת תיקים נגדו. "החקירות האלה זוהמו ונתפרו מהרגע הראשון. מה הפלא שהן נגמרו בכתב אישום מופרך", אמר ראש הממשלה בסצנה הבלתי נתפסת ההיא, כשאנשי הליכוד מהנהנים בהתלהבות מאחוריו.
אוחנה, שהתמנה זמן מה לאחר מכן לשר הממונה על המשטרה, לא טרח מאז להגן עליה מפני ההאשמה שמדובר בגוף מושחת שזייף חקירה של ראש ממשלה.
וזה לא הסוף כמובן, כי בהמשך הגיעה פרשת אהוביה סנדק ז"ל. הנער שנחשד ביידוי אבנים על פלסטינים נמלט מהמקום במכונית שבה כנראה נהג ללא רישיון. במהלך המרדף שביצעו שוטרים מימ"ר ש"י התהפך כלי הרכב של הנערים וסנדק נהרג.
בעקבות זה ערכו מתנחלים הפגנות, חסמו כבישים ותקפו שוטרים. ומה עשה השר הממונה עליהם? האם הגן על לובשי המדים וגיבה אותם? חלילה. מנגד, הוא דווקא ערך ביקור בבית משפחת סנדק ושמע את טענות אימו של הנער על התנהלות השוטרים. שזה כמובן לגיטימי, אבל משום מה לא נשמע ממנו גיבוי פומבי דומה לשוטרים.
קצינים טענו לאחר מכן שאוחנה "מחליש את המשטרה". לדבריהם, השוטרים שביצעו את המרדף מאוימים בידי פעילי ימין, אף שיש ראיות ברורות כי התנהלות הנערים תרמה לתוצאה הטרגית.
אוחנה נראה פחות כשר האחראי למשטרה ויותר כשליח פוליטי של נתניהו ליישור מערכת אכיפת החוק ולביצור מעמדו שלו במרכז הליכוד. לא במקרה הוא דרש בקיץ מהמשטרה להפעיל יד קשה כלפי המפגינים נגד ראש הממשלה ותוך זמן קצר הסתערו עליהם שוטרים עם מכת"זיות וסוסים.
מ"מ מקום המשטרה מוטי כהן האשים בעת פרישתו: "התמודדתי עם ניסיונות להתערב בעבודת המשטרה וההחלטה שלא למנות מפכ"ל קבע לזמן כה ממושך, לא הייתה נטולת שיקולים זרים". כלומר, פוליטיים.
לאוחנה לא נותר זמן לעסוק בזוטי זוטות של בניית כוחה של המשטרה וחיזוק תדמיתה, ולכן זה לא מקרי שהעולם התחתון התעורר לחיים וחזר לבצע חיסולי חשבונות רועמים במרכזי הערים. גם שם הבחינו שהמשטרה נחלשה ושאולי היא צריכה שר לביטחון פנים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com