האסון במירון הוא הוכחה להתנהלות כושלת הנגרמת משילוב רצונות של בעלי אינטרסים ועצימת עין של מוסדות המדינה תמורת הון פוליטי. בכל הראיונות בשעות שלאחר האירוע, עם גורמים שעמדו מאחורי התכנון והתריעו על הסכנות במקום, הם חזרו ואמרו בדרכים שונות "אלה ההוראות שקיבלנו מלמעלה". על האישורים לניהול האירוע חתומים השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי. ואני, כאזרחית חרדית, שואלת: באיזה עוד פסטיבל המוני, ידוע מראש, שקורה מדי שנה, המדינה מרשה לעצמה לתת לקהל של מאות אלפי אנשים להגיע למקום שלא ערוך להכיל בבטחה מאות בודדות של אנשים?
זה לא האירוע ההמוני היחיד במדינה. יש לנו משחקי כדורגל, אירועי יום העצמאות, מצעדי גאווה. פסטיבלים המוניים הם חלק מהמורל הכללי של אזרחי המדינה, וקיומם חשוב גם כי הם מבנים תחושת שייכות וזהות. זה לא משנה אם החוגג המשתתף באירוע עטוף בצעיף הקבוצה האהודה עליו או חובש מגבעת שחורה - האחריות לשלומם של החוגגים מוטלת על כתפי הממשלה וגורמי החוק האמונים על שלום הציבור.
לאירועי ל"ג בעומר יש תקציב מיוחד ומינהלת המתכננת את האירוע שנה שלמה מראש, אבל די להסתכל בתמונות ממקום האירוע כדי להבין את חוסר התפקוד: פחונים קמוטים, גדרות ברזל חלודות, מעברים פרוביזוריים, אמפיתיאטרון מאולתר המורכב טלאים-טלאים, שביל גישה מתפתל שלא התפתח עשורים רבים.
גם בימי שגרה ההנהגה החרדית לא תמיד פועלת לטובת הציבור החרדי. נוח לה לשמר אותנו עניים ובורים, כאלה שחושבים שדרכה של ההנהגה החרדית היא הדרך היחידה להיות חרדים וחרדיות
המדינה עצמה עין והפקירה את מתחם הקבר לגורמי שטח אינטרסנטיים ולקבוצות לחץ מתוך המגזר, המרוויחות שליטה על הציבור תמורת סיפוק צורכי המגזר לכאורה. כך אפשרה המדינה להקים במהלך השנים צריפונים ומבנים זמניים שנשארו סביב מתחם הקבר, עוד ריתוך של מעקה ברזל, עוד שטח שהופקע לטובת גורמים בעלי עניין כאלו ואחרים.
לא משרד הפנים ולא משרד התיירות הסתכלו במבט מתכלל וחשבו איך מתאימים את האזור הזה לצרכים המתפתחים. שנים רבות הוזנח הפיתוח הכולל של מתחם הקבר ושביל הגישה למירון, לא כי אין יכולת הנדסית או תוכניות פיתוח עיר, אלא כי גורמים בעלי כוח מפעילים לחץ ומשפיעים על אופן קבלת ההחלטות. המדינה באופן מודע לא מתערבת ב"ענייניו" הפנימיים של המגזר החרדי ונכנעת ללחצים תמורת שקט פוליטי.
מיכל מנהיימרמגפת הקורונה, שעשתה שמות בחברה החרדית, הוכיחה שברגעי משבר ההנהגה הפוליטית החרדית לא יודעת לפעול לטובתנו, החרדים והחרדיות. האסון במירון הוכיח זאת שוב. גם בימי שגרה ההנהגה החרדית לא תמיד פועלת לטובת הציבור החרדי. נוח לה לשמר אותנו עניים ובורים, כאלה שחושבים שדרכה של ההנהגה החרדית היא הדרך היחידה להיות חרדים וחרדיות.
לכן, אחד הלקחים – גם ממגפת הקורונה וגם מהאסון במירון - הוא שהמדינה צריכה להתייחס אלינו כחלק ממנה, ולא לעשות לנו מעל הראש דילים פוליטיים שמשמרים את המצב הקיים, מצב שבזמן שגרה מקבע אותנו בחיי עוני ודלות, ובמצבי אסון הוא סכנה אמיתית. אולי זה יהיה מה שינחם אותנו באסון הכבד הזה.
- מיכל מנהיימר היא יו"ר תנועת "חרדים לשלטון מקומי וחברה" ב"צוותי המומחים של המשבר"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
