יעברו לפחות עוד חודש וחצי עד שמערכת הבחירות 2021 תיכנס לישורת המכריעה, אבל מתחת לרדאר הקמפיין כבר כותב את עצמו ומחדד את השאלות שעליהן ייסובו הבחירות. בשונה משלושת קודמיו, הסבב הרביעי יחייב את הקמפיינרים והיועצים האסטרטגיים להסתגל למציאות אחרת שנובעת מהטקטיקה של הליכוד ובראשו בנימין נתניהו.
זה לא יהיה קמפיין פוליטי מהסוג המוכר שעוסק בעתיד, אלא כזה ששם דגש על העבר. אם תרצו, בניגוד לשלוש מערכות הבחירות הקודמות של 2020-2019, זה לא יהיה קמפיין של "מה נעשה", אלא של "מה עשינו".
יאיר לפיד יפמפם את העובדה ששמר על מילתו ולא נכנס לממשלת נתניהו; אבי ניסנקורן ידגיש את הקו שהוביל במשרד המשפטים; נפתלי בנט ינגן על מסע הפרנסה שלו וגדעון סער יחזור שוב ושוב על כך שפרש מהליכוד כדי לייצר אלטרנטיבה.
נתניהו בנצרת, השבוע
(צילום: קונטקט)
אלא שמעל כל המועמדים שיצטרכו להיכנס עכשיו לאווירת "מה עשינו" ניצב נתניהו, שכתמיד היה הראשון לצלול שם לעומק. הכוונה גם להסכמי השלום עם המדינות הערביות והמוסלמיות, אבל בעיקר למבצע החיסון נגד קורונה, שכבר שבועות מהווה את האדנים שעליהם מונח קמפיין הבחירות שלו, שהשורה התחתונה שלו היא: "הענק מול הגמדים".
כאן עולות כמה שאלות: האם כל מי שהוא בעל גוון ימני יצביע לנתניהו משום שקיבל חיסון? על אותו משקל אפשר לשאול אם כל מי שקיבל דירה במבצע מחיר למשתכן הצביע למשה כחלון בקלפי. התשובה היא כמובן לא, ולא רק בגלל הבדלי המעמד בין שניהם. למה מבצע החיסון הוא בכל זאת סיפור אחר? משום שהוא מתרחש תוך כדי מערכת הבחירות ומשתלט עליה. הוא בכותרות אתרי האינטרנט והעיתונים, הוא פותח מהדורות מדי ערב וממילא נמצא במרכז כל שיחת ברזייה או סלון.
כשהנושא ימצה את עצמו בשבועות הקרובים, וידעך הקשב הציבורי לתמונות החוזרות ונשנות של אנשים עם מזרק בזרוע, תגיע פתיחת המשק. קמפיין "חוזרים לחיים" - השלב השני. במובן הזה נתניהו משייט באזורים הכי נוחים מבין כל המועמדים. הטיפול במגפה בונה לו את הקמפיין.
סידור הלוחות
בדומה לסבבים הקודמים, וכחלק מלקחיו ההיסטוריים, לאחרונה עובד נתניהו במרץ על סידור הכוחות במפה הפוליטית – בפרט בצד הימני של המפה אבל לא רק.
המהלך המשולב של הליכוד בכל הגזרות כולל התעסקות אינטנסיבית במתרחש בציונות הדתית. נתניהו שואף - ואף עובד על כך - שנפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' יתמודדו בנפרד. ריצה שלהם ביחד היא בהכרח מריבה עם הליכוד על קולות. ריצה שלהם בנפרד משמעותה – סמוטריץ' אוסף את הקהל שלו, ובנט מפנה את מגרש הציונות הדתית ונשלח לריב עם גדעון סער על קולות המרכז והמרכז-ימין. אלא שיש פה גם סיכון: הזיכרון מבחירות אפריל 2019, אז נותרו יותר מ-200 אלף קולות מתחת לאחוז החסימה.
אבל כאמור, נתניהו לא עוסק רק בקולות הימין. פוליטיקאים ששוחחו השבוע עם סוקרים ודמויות בולטות בחברה הערבית הופתעו לשמוע מהם שפוטנציאל ההצבעה שם לליכוד עולה. זה הפתיע אותם כי הם חששו שגם החיזור של נתניהו אחרי הציבור הערבי לא יצליח להשכיח את הסנטימנט השלילי כלפיו בגלל חוק הלאום, חוק קמיניץ, הזנחת הפשיעה, סרטון "הערבים נוהרים" ועוד.
הקול הערבי עשוי להיות דרמטי הפעם, ובליכוד חותרים להגיע למספרים גבוהים מסיבה מתמטית פשוטה: הפעם, יותר מתמיד, לנתניהו אין ביטחון באף אחת מהמפלגות מלבד החרדיות.
יש בו אהבה
צעד נוסף שמבצעים בליכוד כדי להרחיב קהלים הוא התרחקות מהמחוזות הקיצוניים – המעשיים והרטוריים - שאליהם הגיעה המפלגה בשנים האחרונות במסגרת מתקפותיה הן על מערכות אכיפת החוק והן על יריבים פוליטיים. האגרסיביות הזאת, מבינים שם, חייבת להתמתן משום שהיא מדברת לגרעין הקשה שממילא יצביע לליכוד, אבל מרחיקה את היתר.
בשונה ממפלגות אחרות, בליכוד בודקים כל הזמן את מדד חברי הכנסת מול ציבור המצביעים: מי בחיר? מי אלקטורלי? מי מרחיק מצביעים? מי מסייע בהופעותיו בתקשורת? בהתאמה, לקו ראשון מול המצלמות מקודמים בתקופה האחרונה אלה הנחשבים לאגף המתון.
זה נכון גם לנתניהו באופן אישי. בשלב זה נזנחה הרטוריקה האלימה נגד מערכות המשפט ואכיפת החוק, והופעותיו בתקשורת כוללות מסרים פייסניים, קליפ "יש בנו אהבה והיא תנצח", וטקסטים בדומה לאלה שהשמיע השבוע בנצרת, ולפיהם: "אם יהודים וערבים יכולים לרקוד יחד ברחובות דובאי, הם יכולים לרקוד יחד גם במדינת ישראל".
הקמפיין במגזר הערבי לא יוליד רק אפשרות אלקטורלית שם, אלא יקרב ויירכך התנגדות גם במרכז המפה הפוליטית. האם הציבור יקנה את כל זה אחרי שלוש מערכות בחירות של רפש בלתי פוסק וקרע גדול עם המגזר הערבי? נתניהו, לפחות עכשיו, לוקח את ההימור.
