הפגנה מול בית אורבך בפתח תקווה, אמש
(צילום: שמוליק דודפור)
עד לפני כמה חודשים היה ניר אורבך עסקן מפד"לניקי בכיר, שם שמצלצל מוכר בעיקר לדתיים-לאומיים עם מודעות פוליטית מפותחת במיוחד. אבל אחרי שמונה שנים מאחורי הקלעים כמנכ"ל מפלגת הבית היהודי הוא נקלע באחרונה פעמיים אל קו האש במלחמה שבין בנימין נתניהו לנפתלי בנט, והפך לשחקן מרכזי.
עם הפגנות סוערות מחוץ לבית, וכשהוא מסנן טלפונים מראש הממשלה המחזר אחריו, הפך מספר 6 של ימינה - גם אם לכמה ימים בלבד - לממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית, מי שאצבעו תכריע אם הגיע הקץ למשבר השלטוני המתמשך. אורבך "הדיח" בדרך לעמדת לשון המאזניים את מנסור עבאס, ונראה שהיה מוותר על התפקיד המחייב ועל הלחץ האדיר שהוא מביא עליו - וחוזר לאלמוניותו.
ניר אורבך, בן 51, נולד בחיפה, גדל בקהילה הדתית-לאומית בקריית שמואל הסמוכה והתחנך במוסדות הציונות הדתית - ישיבה תיכונית, שירות צבאי במסלול הסדר ותנועת בני עקיבא. כיום הוא מתגורר עם משפחתו בשכונה הדתית הדר גנים בפתח תקווה. בין חברי הכנסת של ימינה, דתיים לסוגיהם, מסורתיים וחילוניים, הוא למעשה הנציג הבולט של המגזר והמזוהה עמו ביותר, בשר מבשרו.
אורבך, אחרי פגישה עם בנט ברעננה
(צילום: נדב אבס)
הוא החל את דרכו בעסקנות כיועץ ליו"ר המפד"ל והשר לשעבר אפי איתם ולח"כ ניסן סלומינסקי, ובהמשך הקים עם איתם את תנועת אח"י איתה הצטרף לליכוד. לאחר שהמיזם להשתלבות במפלגת השלטון נכשל, הוא עבר לנהל מוסדות דתיים, בעיקר בתחום החינוך, ואף איגד עשרות ארגונים לפעילות ושתדלנות משותפת מול הכנסת והממשלה.
ב-2013, עם הצטרפות נפתלי בנט ואיילת שקד לפוליטיקה, ולקראת המיתוג מחדש של המפד"ל כ"הבית היהודי" וקיום פריימריז להנהגתה, גייס בנט את אורבך, שהיה מחובר למנגנוני המפלגה ולשטח, על מנת שיסייע לו בהתמודדות. תחילה מינה אותו לראש המטה שלו, ולאחר הניצחון - למזכ"ל התנועה המתחדשת.
היחסים המצוינים עם בנט
במשך השנים עבדו בנט ואורבך יחד באינטנסיביות, שימרו יחסי עבודה מצוינים ונחשבו קרובים מאוד זה לזה. יו"ר הבית היהודי גם ניסה לשלב את איש אמונו כמה פעמים ברשימת המועמדים לכנסת, אך לא הצליח להביא לבחירתו.
ב-2019, כאשר בנט ושקד הדהימו ופרשו ממנה לטובת מיזם "הימין החדש", אורבך נשאר בתפקידו והיו שסברו שהוא ה"שתול" שלהם בבית היהודי, סוס טרויאני. ח"כים ופעילים דרשו אז את הדחתו, אך הוא דיכא את המרד, יזם את בחירת הרב רפי פרץ ליו"ר החדש והמשיך להוביל איתו את המפלגה – כולל הצטרפות לממשלת הרוטציה עם כחול לבן כנציג הציונות הדתית, כשבנט ובצלאל סמוטריץ' נשארים באופוזיציה.
סמוטריץ' קורא לשקד ואורבך: "איילת, ניר - תקשיבו"
(צילום: נדב אבס)
התפנית המשמעותית באה בינואר 2021, חודשים ספורים לקראת הבחירות האחרונות. נתניהו צפה שהבית היהודי של פרץ יישאר מחוץ לכנסת, ושימינה של בנט, שקד וסמוטריץ' לא יהיו מחויבים בהכרח לממשלה בראשותו, ויצא למשימה לחלוקה מחודשת של הקולות בימין, בדגש על הציבור הדתי לאומי, על מנת למנוע אובדן קולות ולייצר גוש של 61 ח"כים התומכים בו.
המטרה הראשונה הייתה להביא לריצה עצמאית של סמוטריץ' ולחזק אותו בכוחות דתיים תומכי נתניהו, כמו עוצמה יהודית ונעם, כדי שיעבור את אחוז החסימה. השלב השני היה ניסיון להשפיע על הפריימריז בבית היהודי ועל מנת לסכל את בחירתו של המועמד המוביל אורבך למחליפו של פרץ, מחשש כי הדבר יביא לאיחוד בין המפלגה הדתית לבין ימינה של בנט ולזליגת מנדטים אל גוש השינוי.
העימות עם נתניהו
נתניהו שם את כל הקלפים והימר על חגית משה, אז יו"ר הבית היהודי בירושלים שכלל לא התעניינה בתפקיד. ראש הממשלה שכנע אותה להתמודד ופעל נמרצות לבחירתה, בהנחה שלאחר מכן היא תצטרף לסמוטריץ'. מנגד, בנט ניסה אף הוא להתערב בפריימריז במפלגתו הישנה ותמך במקורבו אורבך.
נתניהו, שהפעיל את כל כובד משקלו, ניצח בקרב אך הפסיד במערכה: משה אמנם נבחרה ליו"ר כנגד הסיכויים, למרות היתרון הברור של יריבה ושליטתו במנגנוני הבית היהודי ובשטח, אך המו"מ לאיחוד עם סמוטריץ' התפוצץ. בשעה שעוד התנהלו המגעים בין הצדדים השתלב אורבך כמספר 6 בימינה, ומאוחר יותר, כשחגית משה הבינה כי נשארה קירחת מכאן ומכאן, הביעה גם כן את תמיכתה במפלגתו של בנט, כשהיא מפנה עורף לפטרונה נתניהו.
כעת, כאמור, נקלע אורבך בשנית לקו האש שבין שני היריבים המרים - הפעם כשהוא מחזיק בידיו כוח עצום שעשוי להדיח את נתניהו מתפקידו ולהמליך את בנט תחתיו. לקראת ההכרעה הסופית בימים הקרובים האם להביא לסיום שלטון הימין ולהקמת ממשלת השינוי, הוא נתון ללחץ ציבורי אדיר משני הצדדים, ומוצא את עצמו קרוע בין המחויבות האישית והפוליטית לאיש שהביא אותו לעמדה הזו לבין רצון בוחריו וצו מצפונו.
הסמן הדתי והשמרני בימינה
"מה שעובר בימים האלה על ניר הוא שיקוף מדויק של מה שמרגישים רוב מצביעי ימינה", אמר ל-ynet אחד מחבריו של אורבך, שגם עבד לצדו במשך שנים. "הרי אין מישהו שנאמן לבנט, 'חייל' שלו, יותר ממנו, ומצד שני ממשלת השינוי זה משהו שמפריע לו מאוד ברמה האישית האידאולוגית ואפילו מלחיץ אותו - גם מבחינת השותפות עם רע"ם וגם בסוגיות הדת והמדינה".
"זה בדיוק מה שקורה עכשיו לנפתלי עם הבוחרים שלו", הוסיף, "הם האמינו בו ורוצים אותו בהנהגה, אבל הסקרים מראים שכמעט 70% הם ממש אנטי המהלך שלו. צריך אמנם להודות ביושר שהמבצע בעזה דפק אותו, כי בלעדיו אני מעריך שזה היה לפחות 50-50 ואולי רוב בעדו, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה: יש כאן אירוע חסר תקדים של ראש מפלגה שהולך בצורה כל כך מובהקת נגד הבייס שלו. אנשים לא מבינים מספיק את המשמעות של הפער הזה. במידה מסוימת הוא חמור עוד יותר ממה ששרון עשה בהתנתקות - שם התמיכה בו הייתה גדולה יותר, בתוך הליכוד ומבחוץ".
אורבך, כאמור, הוא הסמן הדתי והשמרני בימינה. הוא מחובר מאוד לרבנים ולעסקנים בקהילות המגזר, לישיבות ולגרעינים התורניים, ואלה מפעילים עליו כעת לחץ אדיר - כולל תומכי בנט שבהם – כדי שימנע את הקמת הממשלה. "זו הסביבה הטבעית שלו, אלה האנשים שהוא הולך איתם שנים - וכולם שם נגד", אמר חבר נוסף. "בהתחלה הוא חשב שהעניין יזרום, ונפתלי גם ניסה לרצות אותו ולהרגיע שיש לו זכות וטו בממשלה המתגבשת ושהכול יהיה בסדר, אבל עכשיו הוא קולט פתאום את האירוע ואת עוצמת ההתנגדות ומתחיל לחשוב על זה אחרת".
דוידי לוחץ לצד אחד, שקד לצד השני
אחד הקרובים ביותר לאורבך, בתוך חבורה של כמה חברים ושותפים לדרך, הוא ראש עיריית שדרות אלון דוידי, שהתפטר מהכנסת מיד לאחר שנבחר אליה מטעם ימינה. "גם ההחלטה של דוידי לפרוש הייתה מאותה סיבה", מספר חברו של אורבך. "הוא הבין שלנתניהו אין 61, ובנט לא היה מוכן להתחייב בפניו שלא יילך עם השמאל – אז הוא לא רצה לקחת את הסיכון שזה יקרה".
"בהתחלה נפתלי תירץ לכולם, גם לאלון וגם לניר, שכל התמרון הזה עם גוש השינוי הוא רק במטרה להשיג הצעה טובה לרוטציה בימין", הוסיף החבר. "הוא הסביר להם שנתניהו מבין רק כוח ואם לוחצים עליו עד הרגע האחרון אין לו ברירה, כמו שהיה עם תיקי החינוך והמשפטים. הם האמינו, אבל פתאום ברגע האמת קלטו שממשלה עם לפיד זה משהו שקורה בפועל וממש קורם עור וגידים".
גם אורבך וגם דוידי נזהרים בכבודו של חברם בנט ולא יתקפו אותו באופן פומבי, אבל ההכרעה של ימינה להצטרף לגוש השינוי גרמה להם לראשונה לחשוף לכל הפחות את הסתייגותם מהמהלך - גם אם בצורה מאופקת. אורבך עדיין קרוע, ודוידי - הנחרץ ממנו - מנסה למשוך אותו לכיוונו. וכך שלשום בלילה, ברגעים הגורליים שלפני ההכרזה "עלה בידי", ישב הח"כ המיוסר מימינה באחד החדרים בכנסת כשמצדו האחד דוידי, המפציר בו לצאת בהודעה ברורה נגד הממשלה המסתמנת, ובצד השני איילת שקד, המתחננת שלא יכשיל כעת את המהלך.
"לניר יש אידאולוגיה ברורה ועמוד שדרה, אבל הוא באמת מתלבט, וזה גם לא אדם חזק במיוחד שהלחצים לא משפיעים עליו", אמר החבר אתמול, "לכן אפשר לשמוע מכיוונו בימים האחרונים קולות שונים, וכך קרה שהוא נכנס היום לפגישה עם בנט כשהוא נגדו ויצא ממנה עם הודעת תמיכה בו". להערכתו, "אורבך עדיין מחפש את הדרך למנוע את הקמת ממשלת השינוי בלי לפגוע בנפתלי, ולא יודע איך לעשות את זה, כי הרי לכולם ברור שאם המהלך נכשל והולכים לבחירות – ימינה מתרסקת".
האופציות של אורבך
אז מה האפשרויות העומדות בפני ממליך המלכים החדש? התרחיש המועדף מבחינתו היה כמובן החייאת היוזמה לממשלת ימין מלאה, עם ימינה ותקווה חדשה, אך נראה שהסיכוי לכך קלוש. אפשרות נוספת היא שאורבך יתפטר מהכנסת כדי לא לטרפד את המהלך של פטרונו, אך מקורביו אומרים שהדבר לא בא בחשבון מבחינתו, משום שהמשמעות היא סלילת הדרך לממשלת השינוי בתמיכת רע"ם.
התרחיש השלישי, שבמערכת הפוליטית לא ממש עוסקים בו, הוא שהח"כ מימינה יודיע מראש כי הוא נמנע בהצבעה על הקמת הממשלה, מה שלכאורה מבטא באופן הכי מדויק את הדילמה הגדולה שבה הוא נתון. צעד שכזה עשוי להתפתח לשני כיוונים: האחד - ממשלת השינוי תיבנה ותיכונן ברוב של 60 תומכים ו-59 מתנגדים. האפשרות השנייה היא שהסדק שנוצר יערער אנשי ימין אחרים בגוש, כמו ח"כ זאב אלקין, העשויים לשקול מחדש את עמדתם ברגע האחרון ואולי להימנע אף הם. במצב השברירי הזה, כל שינוי בהצבעה, ואפילו קל שבקלים, יפיל את ההצעה וימנע מבנט להגשים את חלומו לכבוש את ראשות הממשלה – אך לא באצבעו של אורבך.
פורסם לראשונה: 23:07, 03.06.21
