לפני שנים אחדות התחלתי בהליך קבלת אזרחות בריטית, ששיאו היה מבחן שנקרא "חיים בבריטניה" הכולל שאלות רבות על ההיסטוריה שלה. חומר הלימוד מעלה על נס את שלל ההישגים הבריטיים – מכתב החירויות "מגנה כרטה" ועד אולימפיאדת לונדון, לצד עלייתה של האימפריה הבריטית, וללא אף מילה על שקיעתה. וישנו דבר נוסף שנעדר מהמבחן הזה, המשמש כרטיס כניסה רשמי לחברה הבריטית: ביקורת. הנבחן ההדיוט לא יודע דבר על הקולוניאליזם הבריטי, לא קורא מילה על הסחר הנרחב בעבדים שעל גבם התעשרה האימפריה, או על האפליה, הדיכוי, הגזענות והכיבוש המתמשכים ששימשו יסודות זקופים ויציבים בהיווצרותה.
בחודשים האחרונים קמה ועלתה תנועת המחאה השחורה, שמוחה נגד הגזענות והאפליה שהיו ועדיין נותרו מנת חלקם של שחורים ברחבי העולם. התנועה לא פסחה על בריטניה – אלפי בני אדם, שחורים ולבנים, צעדו בחודשים האחרונים ברחובות לונדון, מנצ'סטר וברייטון. שיאה של המחאה התרחש בבריסטול, שם הוסר פסלו של אדוורד קולסטון – סוחר ממולח, חבר פרלמנט ונדבן ידוע שעשה חלק גדול מעושרו הודות לסחר ענף בעבדים, מידע שלא הופיע על גבי הפסל בטבורה של העיר.
הסרת הפסל פתחה לא רק תיבות פנדורה, אלא גם את מגירות הארכיון: בזה אחר זה נשלפו אישים בריטים ידועים, בהם המנהיג הדגול ווינסטון צ'רצ'יל וסוחר הסוכר הנרי טייט, שהניח את היסודות לצמד המוזיאונים הקרויים על שמו בלונדון. עתה המפגינים דרשו להסיר את פסליהם, למחות את זיכרונם מהמרחב הציבורי ולהחליף את שמות המוסדות הקרויים על שמם לשמות של אישים שחורים. אפליה מתקנת.
הדרישה להסיר את הפסלים היא פופוליסטית, עצלנית ומטייחת את ההיסטוריה. בבתי הספר הבריטיים כמעט לא לומדים על הקולוניאליזם הבריטי, או על הגזענות הממסדית שעדיין מפעמת בחזה של בריטים לבנים רבים. הסרת הפסלים נועדה לספק את היצרים הלוהטים של המפגינים – לערוך משפט שדה מהיר ולהפגין לראווה מהלך סמלי אך חסר מאוד של צדק, כאילו שבכך יימחה צ'רצ'יל מבמת ההיסטוריה או ינושל מזכויותיו הרבות.
אקט הסרת הפסלים לא ימחק את ההיסטוריה – הוא יעזור לשכתב אותה. הפסלים הללו צריכים להישאר על כנם, בעוד ששלטי ההסבר לצידם צריכים לעבור שינוי ולהכיל את רשימת ההישגים של האדם לצד הכתמים הגדולים בעברו. אנשים הם דמויות מורכבות, אף אחד אינו מושלם, ודווקא הסרת הפסלים תמנע מהבריטים – או מהאמריקנים – את העימות עם עברם ואת המבט שהם צריכים להישיר אל עבר ההיסטוריה הסבוכה שלהם. במקום להסיר, צריך להוסיף חומר בספרי הלימוד שיפרט את המורכבות של האימפריה הבריטית ואת העוולות הרבות שלה ויכלול את האמירות הגזעניות של צ'רצ'יל או את העובדה שרבים מהמוצגים במוזיאון הבריטי, בכיר מוזיאוני בריטניה, למעשה נשדדו מקולוניות שהיו תחת חסותה.
כעת צצה סנונית ראשונה של תיקון בדמות קריאה לשנות את החומר הנכתב במבחן למבקשי האזרחות, כדי שישקף את ההיסטוריה הבריטית על המורכבות שלה. אולי בסוף המבחן "חיים בבריטניה" ישקף את החיים – האמיתיים – בה.
- יניב חלילי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
