סגן-ניצב זיו שגיב התארח במוצ"ש במשדר ההפגנות הלילי של "רשת". זה לא מפתיע: קציני משטרה הם כבר חלק טבעי מהנוף הטלוויזיוני, חלקם כבר נתפסים כחברי פאנל קבועים, שחולקים דאחקות ועקיצות עם יתר הכתבים והפרשנים. המסך זורם עם התפקיד הכפול של המגע התקשורתי עם המשטרה בעת הזאת: לספק אינפורמציה וגם לענות על הביקורת. התוצאה היא דפי מסרים, מתק שפתיים ולפעמים גם אמירות מנותקות מהסרטונים ומהתמונות שמציפים את הרשתות החברתיות וגם את המדיה המסורתית מדי יום. אבל המנגנון ממשיך בשלו: יש מספיק זמן אוויר למלא.
לכן לא ברורה ההשתוממות נוכח המקרה שבו סנ"צ שגיב הרשה לעצמו להדהד בשידור פוסט-שקרי, שייחס כוונת זדון לאחד מארגוני המחאה. זוהי רק דוגמה, בוטה ומכעיסה כמובן, לאופן המקומם שבו שוטרים מנצלים את הרמקול המוענק להם בנדיבות. דבריו של שגיב לא שונים בהרבה, למשל, מהספין שהחל להתרומם בסוף יולי, בתום שבת נוספת של הפגנות, שלפיו "שוטרים רבים" נדבקו בגלל עימותים עם המפגינים. גם אז, אגב, המשטרה הוציאה הבהרה שהסתייגה מהטענה.
אולם הסיפור הגדול הוא התבססות הראיות בשטח להצלחה נוספת של עידן נתניהו בכלל ו"ממשלת החירום" בפרט: משטרת ישראל, תחת אחד השרים הכי יעילים ומיומנים בעסקי הפירוק, מאבדת את שאריות האחיזה שלה בציבור. כבר עתה ברור כי בניגוד להכחשות הנמרצות, האכיפה בחלק מהזרמים של הקהילה החרדית היא בדיחה גרועה. עד כדי כך, שהקלטת שבה נשמע מפקד תחנת מודיעין עילית מסביר לגורם חרדי איך לערבב את השקשוקה נתפסה אפילו בתור המובן מאליו, שכן כבר נדמה היה שהשאלה הייתה לא אם אכן קיים "אקדח מעשן", אלא רק מתי ימצאו אותו.
בהיעדר מפכ"ל קבוע, מצב "זמני" שנמשך תכף שנתיים, אין סיכוי שהמשטרה תצא לדרך חדשה. שיטת הכאוס מעדיפה שומרי סף מורעבים על פני ארגון שירכוש מחדש את אמון הציבור
הפער בין דברי הרהב של המשטרה באולפנים לעומת המציאות המביכה הופך כל מפגש עם כחולי מדים ברחוב לעוד יותר טעון ונפיץ. אלה לא רק התקנות המבלבלות ואף נטולות ההיגיון בחלקן, אלא גם הידיעה הברורה שהן מטופלות אך ורק כלפי חלק מהאזרחים. ביחד עם התמונות מההפגנות ואוזלת היד של מח"ש (ברכות לרגל סגירת התיק בפרשת "מחוז ירושלים", יש לקוות שרמת טאטוא כזאת רואים שם גם בפסח) נוצרת התחושה העמוקה, ומן הסתם המכלילה, שזאת לא באמת המשטרה של כולם, וגם שלאף אחד אין רצון לטפל בה.
בהיעדר מפכ"ל קבוע, מצב "זמני" שנמשך כבר תכף שנתיים, אין שום סיכוי שהמשטרה תצא לדרך חדשה. שיטת הכאוס של נתניהו מעדיפה שומרי סף מורעבים וכנועים על פני ארגון שירכוש מחדש את אמון הציבור. מנגד, הפיכתה של המשטרה לקדושה רק בגלל המתקפה של נתניהו ותומכיו על חקירותיו, ניטרלה גם את העוקץ של הצד השני, שפתאום נזכר לזעוק "משטרה פוליטית!".
בפועל, הכוח העצום שהופקד בידי המשטרה לעולם מצדיק גישה ביקורתית וספקנית, עם מפכ"ל ובלעדיו. אבל כמו כל התהליכים הגדולים בישראל הנוכחית, שצועדת בגאון לתוך מלחמת אזרחים בווליום כזה או אחר, הסוגיה היא לא אם נגרם נזק, אלא האם הוא בלתי הפיך.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
