4,005 בני אדם נפטרו מקורונה בישראל נכון לאמש (יום א') - ולמרות מבצע החיסונים הגדול, המספרים ממשיכים לגדול. רק בסוף השבוע האחרון נפטרו 81 בני אדם, ובבתי החולים מאושפזים 1,177 חולים במצב קשה. ynet מביא את סיפורי האנשים מאחורי המספרים, שהלכו לעולמם מבלי שזכו לפרידה הולמת מיקיריהם.
"בבית הכנסת יש עכשיו חור"
יוסף חרילקר, בן 50, מאשדוד, נפטר מקורונה בחודש אוקטובר. הוא התנדב כשליח ציבור בבית כנסת "מגן חסידים" באשדוד. משפחתו מספרת שהוא עוד הספיק להתפלל איתם בראש השנה בבית הכנסת, אך אז נודע לו שהוא צריך להיכנס לבידוד. זמן קצר לאחר שהתגלה חיובי לנגיף מצבו הידרדר. בסוכות, אחרי כמה ימים שבהם היה מורדם ומונשם, הוא נפטר בבית החולים שיבא בתל השומר.
יוסף היה נשוי והיו לו שלושה ילדים. אחת מבנותיו התחתנה בדיוק שנה לפני שנפטר. בני משפחתו מספרים כי "הוא היה בן אדם עם לב גדול, עניו. הוא אהב לעזור לכולם, החיוך לא היה יורד לו מהפנים. הוא אף פעם לא התלונן - לא על החיים ולא על העבודה. היה בן אדם מעורר השראה ומאיר פנים. בבית כנסת היו פונים אליו בשאלות רבות לגבי המנהגים, והוא היה עונה לכולם בשמחה. הוא שמח בחלקו".
"הוא היה אבא שדוחף את הילדים שלו קדימה ונותן להם ביטחון עצמי", הם מספרים. "הוא דרש מהילדים שלו להתאמץ ולעסוק בלימודים והוא ידאג לכל שאר. הוא אהב לשיר. היו קוראים לו בבית הכנסת 'שר השמחה', כי בכל שמחה הוא היה מאיר את כולם, משמח ומלהיב עד שהיו פוצחים בריקודים. גם בשיחה האחרונה בווידאו בסוכות, הוא היה אופטימי ומאמין".
"הפטירה שלו הייתה בום חזק בבית הכנסת, כי הוא תמיד נשמר ונזהר", הם אומרים. "בבית כנסת יש עכשיו חור, חלל עצום, אבל משתדלים לקיים את הצוואה שלו, גם בנוגע להנחיות. מפזרים מתפללים, מחלקים אותם לכמה מניינים, שומרים על התפילה ושומרים על ההנחיות".
"רק דיבר עם העיניים"
דב מזוז בן ה-82 מראשון לציון נפטר בשבת לאחר שלפני שבועיים נדבק בקורונה. בתו, רינה פיצון, סיפרה ל-ynet על השבועיים הקשים שעברו היא ומשפחתה. "אשפזנו אותו לפני חצי שנה בדיור מוגן לתשושי נפש, והוא נדבק בקורונה מאחד העובדים שם", אמרה. "התקשרו אלינו מבית האבות ואמרו לנו שהוא ועוד 15 דיירים נוספים נדבקו בקורונה מאותו עובד. העבירו אותו למחלקת קורונה במקום אחר בלי החמצן שלו, ואמרו שאין לו חום ואין לו תסמינים. אחרי כמה ימים הוא נפל על הפנים ונפצע, ופינו אותו למחלקת קורונה בבית החולים איכילוב. תוך כמה ימים מצבו הידרדר, ובשבת הוא נפטר".
"לפני שבועיים ראיתי אותו בפעם האחרונה, והוא תיקשר איתי", מספרת פיצון. "ישבתי איתו והוא אמר לי 'אולי תיקח אותי הביתה אלייך, אל תשאירי אותי פה'. הייתי בטוחה שזו לא תקופה טובה, כי חשבתי שבמחלקה שומרים עליו ולא נכון להוציא אותו משם. כשהלכתי לראות אותו במחלקת הקורונה זה היה כל כך נורא - הוא כבר לא תיקשר, רק דיבר איתי עם העיניים וראו עליו את חוסר האונים. בשנייה הוא הפך לבן אדם אחר לגמרי, זה היה כל כך קשה. ביום חמישי ראיתי אותו בפעם האחרונה, הוא הבין שזה הסוף ורצה שינתקו אותו ממכונת ההנשמה. הוא לא רצה לחיות כבר".
לדבריה, החיסון אולי היה יכול להציל את אביה. "יש תחושת פספוס גדולה", אמרה. "אולי הוא היה יכול להתחסן, וזה היה מונע את ההידבקות שלו. הוא חלה בדיוק שבוע אחרי שהתחילו החיסונים. כמה נזהרנו וכמה רצינו כל כך לשמור עליו. יש לנו הרבה תחושת אשם על שלא לקחנו אותו אלינו הביתה לסעוד אותו ברגעיו האחרונים".
"לפעמים הייתי מסתכלת על המספרים של הנפטרים, והייתי אומרת שלא יכול להיות שזה יגיע אלינו", הוסיפה. "צריך לגלות אחריות אישית ולשמור על ההנחיות, כי זה פוגע בסביבה שלנו. התקווה שלי היא שאולי החודש, כשנסיים את האבל, זה יסמל תקופה חדשה - ואולי נקום לעולם אחר. אני אופטימית".
"שאלה מתי תחזור הביתה"
חירייה חליליה, בת 80 מהיישוב זמר, נפטרה לפני שלושה ימים מקורונה. כעת, האווירה במשפחתה עצובה מאוד. בנה, מאזן חליליה, אמר כי "אמא פונתה לבית החולים הלל יפה בחדרה לפני כשבועיים וחצי כדי להסדיר את פעימות הלב, ושם היא נדבקה בנגיף הקורונה. לפני שהיא מתה היא דיברה ומצבה הבריאותי השתפר, אבל אז הייתה רגרסיה - עד שנפטרה".
הוא הוסיף: "בימים האחרונים אמי התעוררה ודיברה והייתה במצב טוב. היא שאלה אותנו הרבה מתי תחזור הביתה, אבל לא הגשימה את החלום שלה. היא נפטרה בבית החולים".
"אמי נהגה להשרות אווירה מיוחדת בבית", אמר מאזן. "אבא שלי, הנכדים וכל המשפחה חיכו לה וציפו שתחזור בשלום. כואב לי מאוד שלא כולם הצליחו להשתתף בהלוויה שלה".
"אנחנו לא יודעים איך אמי נדבקה, אבל אני קורא לכולם לשמור על ההוראות - כדי שלא תאבדו את האנשים הקרובים לכם ביותר", חתם מאזן את דבריו.
"אמא עדיין מחכה שיחזור"
דוד מעודד מיד בנימין היה בן 82 במותו. משפחתו מספרת שהיה אדם חזק, פעלתן ובריא, מלבד מחלת הדמנציה שהחלה להתפתח אצלו לפני כשנתיים. זמן רב חיכתה רעייתו חנה שיחזור אליה מבית החולים, אך הוא כבר לא חזר.
מעודד עלה לבדו כיתום מתימן, הגיע למעברות וגדל במושב חלץ. הוא הצליח להקים משפחה עם שמונה ילדים, עסק בניהול הכרם במושב ועבד כמזכיר היישוב עד שיצא לפנסיה. בנו, יגאל, מספר כי אביו "רצה שנזכה לחינוך הכי טוב. הוא היה מנהיג ואיש ציבור, שתמיד עזר לזולת - והוריש את זה לילדים. הוא היה אדם חרוץ שעבד קשה מבוקר עד ערב, הכול כדי לפרנס אותנו בכבוד. גם בשנים האחרונות לא ויתר, למרות הדמנציה, ואפילו דאג להגיע לכל התפילות במניין. זה מה שהחיה אותו".
כשיצא לפנסיה החליט מעודד, יחד עם אשתו חנה - שבה טיפל בשל לקות הראייה שלה - לעבור לגור ליד ילדיו ביד בנימין. במשך כל תקופת הקורונה הם הקפידו הקפדה יתרה לשמור על ריחוק חברתי. "לא נתנו לאף אחד להתקרב אליהם הביתה במשך חמישה חודשים", מספר יגאל. לדברי המשפחה, הכל הידרדר בתקופת החגים, אז מעודד לא חש בטוב בשל הדמנציה - והם לקחו אותו לטיפול בבית החולים קפלן.
"הוא שוחרר יום למחרת, אבל נדבק בקורונה מבחור ששכב לידו בבית החולים", אומר יגאל. "כשלקחנו אותו שוב לבית החולים גילינו שהוא נדבק. הוא היה במחלקה שלושה שבועות, כמעט צלח אותה - אבל לצערנו חלה הידרדרות בסוף השבוע". במשך שלושה שבועות שכב מעודד במחלקת הקורונה בבית החולים, כשרק אחד מבניו יכל לבקר אותו - וסיפר שבכל הזמן הזה אביו נראה עצוב מאוד.
"הוא הלך לטיפול בבית החולים ובסוף נפטר מקורונה", אמר יגאל. "הוא היה בן 82 אבל בריא לגמרי. היה פעיל כל הזמן, טיפל באמא שלי במשך כל השנים שהיא עיוורת. בקושי הצלחנו להיפרד ממנו. אמא שלי עדיין מחכה שהוא יחזור, ולא מעכלת את זה".
דוד מעודד היה האדם הראשון שמת מקורונה במועצה אזורית נחל שורק. החברים ובני המשפחה מספרים כי היה "אהוב מאוד על הציבור ודאג לרווחת הציבור. הוא סייע לחלשים ודאג לעזור להם".
סיפוריהם של נפטרים נוספים אוגדו באתר "רקמה אנושית", יוזמה של תנועת דרור ישראל ובית התוכנה "דרורסופט". יוזמי האתר מזמינים בני משפחה וחברים לשתף בסיפורים על הנפטרים.
