המינויים של גנרלים לשרי חינוך התקבלו בהרבה מאוד ציניות, ובצדק. חינוך איננו פיקוד, החברה האזרחית שונה במהותה מצבא לוחם, וכל הז'רגון הצה"לי שייבאו איתם נפתלי בנט, הרב רפי פרץ ויואב גלנט היה צורם ומגוחך. בקדנציה האחרונה הפער הזה בלט במיוחד, כיוון שניכר כי לאלוף במיל' גלנט יש שאיפות אחרות בפוליטיקה, וכי הדרך שלו להתמודד עם האתגר החינוכי היא לא להציב לצידו אנשי חינוך חלילה, אלא עוד גנרלים. כך מונה אל"מ במיל' עמית אדרי להיות מנכ"ל המשרד.
ייבוא הגישה הצבאית שרואה במורות ובמורים מי שאמורים להיענות לפקודות הוא אכן רעה חולה, אבל באופן אבסורדי דווקא היתרונות של המערכת הצבאית כלל לא זכו להגיע עם הגנרלים שנחתו על המערכת.
הצבא הוא אולי הגוף החזק והמקושר במדינה. גחמותיו מתמלאות, תקציבו תופח על בסיס הצגת איומים בטון חמור סבר, ויש לו די נציגים שיידעו לדפוק על השולחן ולייצג את האינטרסים שלו כפי שהרמטכ"ל רואה אותם. הכוח האדיר הזה לא זלג, אפילו לא בפרומיל, למערכת החינוך. לאורך כל המגפה נדמה כי חינוך הילדים ניצב במקום האחרון, חוסר התיאום והעדכון בין ראש הממשלה, מערכת החינוך ומערכת הבריאות היה בלתי נסבל, ולא פעם החלטות התקבלו מעל לראשו של השר הממונה. דווקא ביפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, דבקה תדמית של גנרלית שעל פיה יישק דבר, ולא על פי השר שאחראי על המערכת כולה.
מכל המורשת הצה"לית זכו תלמידי ישראל לקבל רק ראשי תיבות בנאומים מלאי פאתוס, הנחתת פקודות במקום יצירת שיחה והיבריס. החולות הרעות יובאו בקלות, היתרונות המתבקשים נותרו מאחור
בכל ישיבה של ועדת החוץ והביטחון, בכל תדריך צבאי או הערכת מצב, המפקדים נדרשים להגיע אל שולחן הדיונים עם כמה חלופות. להציג יתרונות וחסרונות, מודלים היברידיים וצעדי פעולה למגוון תרחישים. אין מצב שכוח ייצא ללחימה בלי שיש לו תוכנית מגירה מפורטת, אין סיכוי שיאשרו מבצע צבאי בלי שהמטרות והיעדים ברורים. ההיערכות הארגונית הזאת, שאפשר ללמוד ממנה המון במלחמה בנגיף, נשארה במסדרונות הקריה.
בישיבות הממשלה הוצגו פעם אחר פעם מתווים לא רלוונטיים, ללא חלופות וללא תרחישים שונים. כאשר תוך כדי תנועה התברר כי הפתרון לא מתאים למציאות, לקח נצח לעדכן גרסה. כך ילדים למדו בקפסולות, אבל התערבבו בהסעות ובצהרונים. כך נזכרו לאפשר למידה בחוץ בדיוק בשבוע שבו התחיל החורף, וכך גם כעת תלמידים לומדים בכיתות מלאות, והשבוע תיפתח מערכת החינוך כולה, למרות שמספר המבודדים והחולים נוסק. בעוד בצבא בדיקות קורונה הן עניין שבשגרה, במערכת החינוך עוד לא מצאו פטנט שיחייב מורות שאינן מחוסנות להיבדק באופן קבוע.
חן ארצי סרורעוד תפיסה שלמה שנזנחה על ידי הגנרלים שהפכו לשרי חינוך, היא הקשר והאמון בצוותים שנמצאים בשטח. למפקדים בשטח יש חשיבות אדירה, בלעדיהם הכוח לעולם לא יוכל לנוע באופן אפקטיבי. במלחמה בקורונה, משרד החינוך נהג בריכוזיות-יתר. מעט מאוד מרחב תמרון ניתן לרשויות המקומיות ולמנהלות ולמנהלים. ההיכרות עם הצרכים, האתגרים והקשיים של כל בית ספר וכל אוכלוסייה נרמסה תחת מכבש אחיד.
אז מכל המורשת הצה"לית תלמידי ישראל זכו לקבל רק ראשי תיבות בנאומים מלאי פאתוס, הנחתת פקודות במקום יצירת שיחה, והיבריס שמאפיין לא פעם מי שניצחו במערכה. כל החולות הרעות יובאו בקלות, אבל היתרונות המתבקשים נותרו מאחור. אמון בדרגי שטח, הצגת מספר מתווים עם חלופות ותרחישים, דרישה לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי - כל אלו מתנות שנשארו מנת חלקו של צה"ל בלבד. ומערכת החינוך? היא נשארה מסורבלת ולא רלוונטית, בלי מי שיצעק: אחריי!
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
