במהלך שתי קדנציות שנמתחו על פני עשור – מאמצע שנות ה-80 ועד הרצח – עבד איתן הבר לצד יצחק רבין, תחילה כיועץ תקשורת כשרבין כיהן כשר הביטחון בממשלת האחדות, ובהמשך כמנהל לשכה אחרי בחירתו לראש הממשלה. הבר, שהלך אתמול (ד') לעולמו, נצרב בתודעה הישראלית בעיקר בגלל הודעתו הדרמטית מחוץ לבית החולים איכילוב, בשעה 23:14 ב-4 בנובמבר 1995: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב".
הוא סיים את ההודעה הקצרה ומיד לאחר מכן פרצה במקום מהומה. אזרחים, פוליטיקאים, אנשי ציבור, שוטרים, רופאים, אחיות ומאבטחים סירבו להאמין למשמע אוזניהם. חלקם התיישבו על הרצפה ומיררו בבכי. בתוך בית החולים נותרה האלמנה לאה רבין, שנכחה בחדר הניתוח בזמן שהרופאים נאבקו על חיי בעלה, ומלמלה "חבל שלא ירו בי, חבל שלא ירו בי במקומו".
על ה-4 בנובמבר 1995 כתב הבר לימים: "כאשר רבין הוזמן לשאת את נאומו (בעצרת בכיכר מלכי ישראל, נ"פ, י"ד) התחלתי ללכת דרומה, לכיוון בית סוקולוב. בחצר הבית חנתה מכוניתי. ידעתי שהנאום יהיה קצר ונטול כותרות. 'אני אגמגם משהו', אמר לי רבין בשיחתנו האחרונה, אחר הצהריים".
בהמשך, במהלך שיחה עם מנהל איכילוב דאז, פרופ' גבי ברבש, נודע לו כי רבין נורה בכיכר. הוא נסע במהירות לבית החולים: "מיהרתי פנימה. נאמר לי שרבין הועבר לחדרי הניתוח, במרתף בית החולים. רצתי אל חדר הניתוח ופתחתי את הדלת. במרכז החדר עמדה חבורה של רופאים, כולם בבגדים ירוקים, וטיפלה באיש. מיד יצאתי החוצה. הגיעו עוד ועוד אנשים. הייתה מהומה גדולה והבנתי שאין מי שיפקח על הבלגן. לקחתי על עצמי את התפקיד האומלל והתחלתי לגרש אנשים.
"זרם האנשים לא חדל. אלה שלא ראינו אותם בימי הבדידות של רבין בלשכה בירושלים התייצבו עכשיו בהמוניהם. אמרו לי שהמאבטח האישי של ראש הממשלה, יורם רובין, נפצע ונמצא בבניין. בעיני רוחי כבר ראיתי את הפגישה בין המאבטח שהציל את חייו של ראש הממשלה לבין ראש הממשלה שניצל. ואז ניגש אליי, בשקט-בשקט, ד"ר גבי ברבש. 'יצחק נפטר', אמר".
בישיבת הממשלה שהתקיימה למחרת הרצח היה זה הבר שביקש באופן רשמי שרבין ייטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. "אם אני לא טועה יש משהו שנקרא חלקת גדולי האומה", הוא נשמע בתיעוד אותה ישיבה. אחד המשתתפים טען שיש למדינה ניסיון בלוויות מהסוג הזה, אבל הבר מיהר להבהיר: "הניסיון שנצבר מלוויות קדומות איננו דומה בכלל לניסיון שייצבר מלוויה זו".
בהלוויה ספד הבר לרבין והקריא את "שיר לשלום" מהדף המוכתם בדם שהיה בכיס הז'קט של ראש הממשלה בזמן שנורה למוות.
אפרים סנה, שהיה שר בממשלת רבין ונחשב למקורב לו, סיפר על סוד הקשר שלו עם הבר: "היינו כולנו באותה חבורה של רבין - אני בצד הפוליטי ואיתן הבר כעוזר קרוב מאוד. יצחק רכש לו אמון בלתי מסויג והערכה. להבר הייתה יכולת לשמור דברים בסוד והפרדוקס הוא שהוא בא מעולם התקשורת. ככלל, הוא יכול היה לבצע עבורו שליחויות מבלי שאלה ידלפו. הוא דאג ליצחק יותר מאשר דאג לעצמו ולא חיפש לקבל קרדיט על דברים שעשה בשבילו. נאמנותו ליצחק הייתה אבסולוטית כי הוא אהב אותו והייתה ביניהם קרבה אישית מאוד גדולה שנבעה מיחסי עבודה מאוד הדוקים. יצחק סמך עליו ועל הדיסקרטיות שלו. הוא ידע שאיתן לא יאכזב אותו".
גם ראש שב"כ לשעבר, יעקב פרי, טוען שהקשר בין השניים היה ייחודי: "היה ליצחק רבין אמון גדול באיתן, ביכולות שלו, בכישורים שלו, בהבנה שלו הן בנושאים הביטחוניים והן בנושאים התקשורתיים. יצחק סמך עליו שהוא ידע שהוא יכתוב את המילים הנכונות לנאום הנכון לאירוע הרלוונטי. רמת האמון באה לידי ביטוי בכך שאיתן היה מעורב גם בנושאים שלא היו קשורים ישירות לתפקידו כמנהל לשכה או כדובר. הוא היה מעורה מאוד במערכות הביטחוניות, ולכן אפשר להגיד שהיה גם יועץ בנושאים ביטחוניים ומדיניים שיצחק התלבט לגביהם.
"איתן התלווה ליצחק לכל הנסיעות שלו, היה ידיד המשפחה והיה מעורב בכל. הרצח היה בשבילו - חוץ מאסון לאומי גם אסון אישי מאוד גדול. הוא עסק הרבה מאוד בהנצחתו, כתב ספרים ומאמרים על מורשת רבין והיה מאוד מעורב בהקמת המוזיאון על שמו".
אברהם (בייגה) שוחט, שהיה שר האוצר בממשלת רבין, הוסיף: "יועץ תקשורת ומנהל אלו שני תפקידים מאוד אישיים שמחייבים אמון הדדי ברמה הכי גבוהה שיש. איתן היה בקשר עם רבין לאורך כל היממה. איתן הפסיק לשמש בתפקיד כשפרס נכנס. הוא לא רצה להמשיך בתפקיד בלי רבין. כשאהוד ברק נבחר לראש הממשלה ב-1999 התנהל משא ומתן לשובו של איתן לתפקיד וזה לא יצא לפועל, כנראה כי הקשר עם רבין שימש כמחסום ללכת למישהו אחר".
פורסם לראשונה: 22:34, 07.10.20