כבר 20 שנה שתושבי עוטף עזה חיים בצל האיום הרקטי של ארגוני הטרור ברצועה, ומי שמשלם את המחיר הנפשי זה בעיקר דור שלם של ילדים ונוער שחיו בצל ירי הרקטות. אזעקות צבע אדום שתפסו את התושבים במצבים שונים בבית ובחוץ, פיצוצים, הקפצות בלילה אל המרחב המוגן, החיים עם מתח נפשי מתמשך – כל אלו פצעו את נפשם של האזרחים בעוטף עזה.
הנזקים הנפשיים אחרי כל סבב ירי, קצר או ארוך, אדירים ולרוב נחשפים רק כעבור כמה ימים. דווקא אחרי שהירי פוסק, כשהשקט שב לאזור, הכל צף מחדש. מרכזי החוסן בעוטף עזה מתמלאים באזרחים שזקוקים לעזרה. מבחינת התושבים והמטפלים, "הסבב האישי" שלהם מתחיל כשהרקטות שוקטות.
הטיפולים נמשכים חודשים ארוכים, ואת השיפור בתפקוד האזרחים רואים רק בתנאי שהשקט נשמר לאורך זמן, וזה כידוע כמעט ולא קורה בעוטף עזה.
"ברגע שיש התחממות ומצב מורכב, כל האדמה רועדת תחת רגליהם של הילדים. הם כבר למודי ניסיון ויודעים בדיוק מהו האיום ואיך הוא יכול להשפיע", סיפרה מעיין פרנקל, מנהלת מרכז החוסן במועצה האזורית שדות נגב. "הטלטלה היא אמיתית, ילדים שעברו את זה מראים קושי אמיתי".
ההשפעה של חיים תחת אש כילד או כנער משפיעה גם בהמשך. "אנחנו רואים שיש ילדים שנולדו לתוך המציאות הזאת ולא מכירים מציאות אחרת, ובאמת יש לזה קשת רחבה של השפעות. ילד שמתמודד עם חרדה יש לכך השפעה על כל החיים שלו – זה פוגע בלימודים, פוגע חברתית, פוגע בכל התפקודים הבסיסיים. כשהילד עסוק בהישרדות הוא לא פנוי לגדול, זה פוגע בו".
אחת הדוגמאות להשפעת החיים תחת אש על מי שגדל באותן השנים בעוטף עזה מופיעה בזמן שירותם הצבאי. "כשהם יוצאים במסגרת השירות לאימוני ירי במטווחים ובאימונים הכל צף להם. אלו חיילים וחיילות שצריכים התייחסות וטיפול. בשילוב הצבא אנחנו מנסים לבנות להם תוכנית סיוע מותאמת", סיפרה פרנקל.
"במרכזי החוסן אנחנו מעניקים טיפול נגיש לכל ילד בעוטף עזה, ואחרי כל סדרה של טיפולים אנחנו רואים תוצאות טובות", הוסיפה. "הילדים חוזרים לכיתות ולמסלול החיים".
החיים בצל הרקטות לא פוגעים נפשית רק בעתיד, אלא גם בזמן אמת. "זה מתבטא בסיוטי לילה, בפלאשבקים של האירוע, בזיכרונות מכאיבים ומייסרים, בדריכות ועוררות נפשית גבוהים, באי-שקט, בקושי להתרכז ולישון, בהתקפי זעם, בהימנעות מלהיות במקומות שמזכירים את האירוע הטראומתי ובהימנעות מדיבור על האירוע או להרגיש רגשות חזקים", תיאר יזהר שער, מנהל השירות הפסיכולוגי-חינוכי של המועצה האזורית אשכול ומחבר הספר "בחזית הנפש – היום זה אני מחר זה אתה".
3 צפייה בגלריה
יזהר שער. "הפגיעה הנפשית לא מוגבלת לפוסט-טראומה קלאסית, אלא כוללת גם עלייה בדיכאון וברמת התוקפנות"
"אוכלוסיית עוטף עזה חשופה לאיומים מסכני חיים מתמשכים לאורך שנים, והפגיעה הנפשית בטראומה מתמשכת אינה מוגבלת לפוסט-טראומה קלאסית, אלא כוללת גם עלייה ברמת הדיכאון, ברמת התוקפנות, בסימפטומים גופניים, כמו כאבי ראש ובטן, בתחושת דריכות ואי-שקט נרחבים ועוד", הוסיף. "אבל יש גם חדשות טובות. צריך לזכור שלנפש האדם יכולת התמודדות טבעית עם קשיים ויש פוטנציאל לצמיחה פוסט טראומטית".
ירי הרקטות האחרון, שהיה יחסית קצר, עורר מחדש את התחושות והפחדים בקרב חלק מתושבי עוטף עזה. 100 פניות חדשות התקבלו במרכזי החוסן ברחבי העוטף בימים שחלפו מהירי.
3 צפייה בגלריה
בת אל שגב. "את מתעוררת בפתע לקירות רועדים, לקול צעדים קטנים של ילדים שרצים מיומנים למרחב המוגן"
"לגור בעוטף עזה זה להשכיב את הילדים שלך לישון, לכסות אותם ולריב איתם על זה שהם קמים שש פעמים לשתות ולשירותים, להיכנס למיטה סחוטה בסוף היום, להניח את הראש על הכרית ולקוות שהם יישנו טוב הלילה, כדי שגם לך תהיה שינה רצופה", תיארה בת-אל שגב משדרות את ההשלכות של חיים בצל הירי.
"לעצום את העיניים, לנשום, לתת לשקט לחבק אותך, להירגע, להתכרבל, להציץ שוב בטלפון, לעצום עיניים. ואז בשלוש בלילה מישהי לוחשת לך בצעקה עוצמתית לתוך האוזן 'צבע אדום'. זה שהלב עובר לדופק 180, את מתעוררת בפתע לקירות רועדים, לקול צעדים קטנים של ילדים שרצים מיומנים למרחב המוגן, לפיצוצים מחרישי אוזניים בסגנון סרט מלחמה באולם קולנוע זול.
"זה לקפוץ מהמיטה בחוסר אונים כי גם ככה לא תספיקי, כי מה יש לעשות? את יודעת איך זה לחזור לישון אחר כך? כנראה שאף אחד לא יודע, כי מי שלא גר בעוטף עזה פשוט לא מכיר את המציאות הזאת".
פורסם לראשונה: 16:42, 29.04.21
