אף אחד לא מצליח להבין, גם לא המומחים בתל אביב או בוושינגטון, מאיפה לקח השבוע נשיא איראן חסן רוחאני את המספרים האימתניים של חולי הקורונה. לדבריו, 25 מיליון כבר חולים, ולא פחות מ-35 מיליון עוד צפויים להידבק. לפי ההסבר שקיבלתי מבכיר מאוד בממשל האמריקני, הנתונים של רוחאני נועדו בעיקר לאוזניים אמריקניות. רוצה לומר: שני שלישים מאוכלוסיית איראן – 80 מיליון נפש – נמצאים על קו הקורונה. אין תרופה, אין טיפולים רפואיים, בתי החולים מתפוצצים, וארה"ב חייבת להתחשב. הטלוויזיה משדרת תצלומים עגומים של חולים איראנים ממתינים בתור ארוך בכניסה לבתי החולים, ומנגד, כמויות המזון מתוצרת מקומית, גם יבוא מסין ומהמפרץ הפרסי, שהולכות ומידלדלות.
תעזבו אותנו, מנסה רוחאני לשכנע, עד שנתגבר על המגפה. לפי הבכיר האמריקני, רוחאני לא נבחר במקרה להעביר את המסר על תפוצת המחלה. הוא קנה לו מעמד של "מתון" ומדינות במערב עשויות לקחת את הנתונים המבעיתים שלו – גם אין אישור משום מקום אחר – ברצינות.
עוד נתון שאסור לשכוח: כהונתו הכפולה של רוחאני מגיעה לסיומה בעוד שנה. מקבלי ההחלטות הבכירים באיראן כבר מתעלמים ממנו, הוא כמעט ולא שותף לתהליכים מדיניים. בדיוק כמו שר החוץ שלו, מוחמד זריף, שצפוי ללכת הביתה יחד איתו.
והנה עוד חדשות מטהרן: הגנרל חוסיין נג'את, מקורבו של השליט עלי חמינאי, האחראי על הביטחון האישי של בכירי הממסד, נשלף ממשמרות המהפכה, לקבל את תפקיד מפקד סאראללה. זאת יחידה מסווגת, שמשימתה המרכזית מתמקדת בהגנה על טהרן ועל הערים הסמוכות, מוקד הכוח של השלטון. המינוי החדש אומר, יותר מכל דבר אחר, שהשלטון באיראן צופה בקרוב שרשרת הפגנות אלימות. בלשכת השליט חמינאי נערמים ניירות התראה על מאמצים אמריקניים לדרבן את הצעירים לצאת לרחובות.
שלושה צעירים איראנים נחלצו השבוע מחבל התלייה, אחרי שהשַַּׁבּיחה, בריוני המשטר, סחבו אותם לטנדר המעצרים, באמצע הפגנה. מעניין לשים לב למקרה: בדרך כלל אין לנידונים סיוע משפטי. לעיתים קרובות מקבלים קרובי המשפחה הודעה לבוא לאסוף את הגופות מיד אחרי התלייה. אלא שהפעם, הוחלט להעניק לצעירים הזדמנות שנייה, בקריצה לוושינגטון. אם תסתמן הרפיה אמריקנית, גזר הדין יומתק. אם לא, הם יוצאו להורג בתום הסבב הבא של דיוני בית המשפט.
המשטר באיראן הכריז השבוע על הסבב השני של הקורונה. שוב סוגרים בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי קפה, אפילו גנים ציבוריים. נאסרת גם נסיעה בין הערים, ומשאיות מסתובבות ליד בתי מגורים לחלק לחם, חלב ותפוחים. אבל – לוחצים להגיע למקומות עבודה. מי שלא איבד עבודתו או הורחק, נדרש להגיע, עם מסכה, בלי לעצור באמצע הדרך.
והאמת, לשלטון האיראני לא אכפת הפעם שהעולם הגדול ילמד עד כמה המצב בלתי נסבל. הכוחות של סאראללה כבר ערוכים לחדור אל שורות המפגינים, לתפוס את מי שינופפו בשלטים "חצופים מדי". גם הצעירים יודעים שאסור להזכיר את השליט ח’אמנאי. מותר למתוח ביקורת ואפילו לצייר קריקטורות נלעגות על הנשיא, מומלץ לדרוך על דגל ישראל ולקרוא קריאות גנאי נגד נתניהו. גם נגד גנץ, והנייד שלו – פרשה שמה שפורסם לגביה כאן זכה גם בעיתוני טהרן לחשיפה מפולפלת.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
