מדינת ישראל, שריה ויועציה מקדישים לילות כימים להיאבק בחרם כנגדה. הם מנסים ככל יכולתם להאיר לעולם את התמונה המורכבת במזרח התיכון. חברי כנסת, שרים ואושיות ציבור מהימין טוענים השכם וערב שחרם על מוצרים מתוצרת ההתנחלויות הוא אקט אלים ולא לגיטימי. הם מבקשים מהציבור פעם אחר פעם את היכולת לנהל מחלוקת ולנהל שיחה נוקבת בלי לרדת לפסים של חרם. הסיבה היא - כפי שכל ילד מוחרם בכיתה ג' יודע - שחרם מבטל את כל ההוויה של המוחרם, מסמן איקס על הדבר כולו ושולל ממנו זכות קיום.
הרעיונות היפים והנכונים הללו נגד חרמות הופכים פגי תוקף כשהמשוואה משתנה. כשהמחרימים מגיעים מימין והמוחרמים הם קבוצה אחרת בחברה הישראלית, והפעם – חברה סלולרית שקראה לדו-קיום באופן גמלוני בזמן מבצע צבאי.
מערכת היחסים עם ערביי ישראל בזמן מבצע "שומר החומות" היא דליקה וכואבת. הערים המעורבות בוערות, ורק אתמול (יום ג') הובא למנוחות יגאל יהושע ז"ל, שנרצח בלינץ' אלים על ידי פורעים ערבים.
רבים מאזרחי ישראל הערבים נקרעים בין זהותם הפלסטינית לזו הישראלית. אתמול צוין יום שביתה במגזר הערבי. זכות ההפגנה היא בחירה דמוקרטית סבירה במציאות כל כך טעונה, אך ברור שעבור יהודים רבים היא קשה עד מאוד.
המודעה התמימה הזו הובילה להשתוללות חסרת כל פרופורציה ברשתות החברתיות. פוליטיקאים ועסקנים מיהרו לקרא על חרם כנגד "סלקום" והאשימו אותה בניתוק ובגידה
בחברת "סלקום", שחלק ניכר מעובדיה הם ערבים-ישראלים, חשבו שהצליחו לעקוף את המהמורה. במקום "יום זעם" הם הציעו לעובדים שעה אחת שבה יעמדו יחד יהודים וערבים למען "דו קיום, אחווה ואהבת חינם" (לשון המודעה). כלומר, גבב סיסמאות אופטימיות שלא נוקטות עמדה ופחות או יותר אומרות: "אנחנו בעד מה שטוב ונגד מה שרע".
המודעה התמימה הזו הובילה להשתוללות חסרת כל פרופורציה ברשתות החברתיות. פוליטיקאים ועסקנים מיהרו לקרא על חרם כנגד "סלקום" והאשימו אותם בניתוק ובגידה וארגונים גדולים כמו "המועצה האזורית שומרון" או "רשת ישיבות בני עקיבא" טרחו לעשות סיבוב יח"צ ולהצהיר שהם מתניידים. לפתע החרם לא רק הפך לכלי לגיטימי, אלא לכלי רצוי ומבורך. כמעט מצווה.
זהו מהלך ציני מאין כמותו. בזמן שטילים נופלים על ערי ישראל והמרקם העדין של החברה הישראלית מתפורר לנו בידיים, עסקני הימין מנצלים את המצב בשביל לגרוף עוד חופן לייקים. העצבים הפרומים של הציבור, הזעם, הכאב והבלבול מתועלים על ידי קומץ לעבר אויב מדומיין בדמות כמה טכנאיות ומוקדנים.
חן ארצי סרורכמעט כמו תמיד, מדובר בכוונות טובות שלא תורגמו נכון כלפי חוץ. אבל דווקא כאן נמדדת הנהגה. ביכולת שלה להשהות שיפוט, להכיל מורכבות, להבין כי חברת סלולר ישראלית היא וודאי לא האויב. אבל אחריות הפכה למילה גסה והשתלחות, לעומת זאת, היא כמעט ספורט לאומי.
המערכה אל מול חמאס תסתיים מתישהו, עד לסבב הבא. מדינת ישראל משקיעה את כל כוחה בנטרול איומים מבחוץ. אם יש משהו שלמדנו השבוע, זה עד כמה חזקים הם האיומים מבית. במקום להרגיע את הרוחות, להנמיך את גובה הלהבות ולאפשר מרחב של תיקון ומחשבה מחדש, יש מי שבהול לו להבעיר את הגזרה. לסמן היטב מי "אנחנו" ומי "הם" ולהגביה את הגדר הזו עד כמה שניתן. ראינו את הפעולה המסוכנת הזו כנגד עיתונאים, חלקם ספגו איומים ממשיים על חייהם או הוכו ברחובה של עיר, וכעת הבריונות הזו מגיעה אל המרחב העסקי. אסור לנו לתת לזה יד.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
