נשיא בית המשפט העליון רוברטס, סגנית הנשיא האריס, יו"ר בית הנבחרים פלוסי, מנהיג הדמוקרטים בסנאט שומר, מנהיג הרפובליקנים בסנאט מקונל, סגן הנשיא פנס. אורחים נכבדים, עמיתיי האמריקנים.
השבעת ביידן – הכותרות האחרונות:
• עם 46 על לוחית הרישוי: ביידן בדרך לבית הלבן
• הכוכב האמיתי של ההשבעה: סנדרס והכפפות
• נתניהו בירך את ביידן: "מצפה לעבוד איתך"
• קלינטון נרדם, אובמה נתן כִּיף: אלבום ההשבעה
ביידן בנאום: "למדנו שהדמוקרטיה שברירית, והדמוקרטיה ניצחה"
(צילום: רויטרס)
24 צפייה בגלריה
הנשיא החדש וסגניתו קמלה האריס מניחים פרחים בקבר החייל האלמוני אחרי השבעתם
(צילום: AP)
זהו היום של אמריקה. זהו יומה של הדמוקרטיה. יום של היסטוריה ותקווה, של התחדשות ונחישות. עידנים אחרי עידנים אמריקה הועמדה שוב ושוב למבחן, ואמריקה עמדה באתגר. היום אנחנו חוגגים את הניצחון לא רק של מועמד אלא ניצחון של רעיון, רעיון הדמוקרטיה. העם – רצון העם – נשמע, ורצון העם נענה. למדנו שוב שהדמוקרטיה יקרת-ערך, שהדמוקרטיה שברירית, ובשעה זו ידידיי, הדמוקרטיה ניצחה. אז עכשיו, על האדמה המקודשת הזו שבה רק לפני כמה ימים ננקטה אלימות בניסיון לערער את יסודות הקפיטול עצמם, אנו מתכנסים יחד כאומה תחת האל – בלתי ניתנת לפילוג – כדי לקיים את ההעברה המסודרת והלא-אלימה של שלטון כפי שעשינו זה יותר ממאתיים שנה.
בעודנו מביטים קדימה בדרכנו האמריקנית הייחודית, חסרי מנוחה, אמיצים, אופטימיים, ושמים לנו ליעד להיות האומה שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים וחייבים להיות, אני מודה לקודמיי משתי המפלגות. אני מודה להם מעומק לבי. ואני מכיר את חוסנה של החוקה ואת הכוח, הכוח של האומה שלנו, כמו הנשיא קרטר, שאיתו שוחחתי אמש ושלא יכול היה להצטרף אלינו היום, אבל אני מצדיע לו על שירותו לאורך כל חייו.
זה עתה נטלתי שבועה מקודשת שכל אחד מהפטריוטים האלה נטל. השבועה שהראשון להישבע בה היה ג'ורג' וושינגטון. אבל הסיפור האמריקני אינו תלוי בשום אדם ספציפי מבינינו, גם לא רק בחלקנו, אלא בכולנו. בנו העם שחותר לברית מושלמת יותר. זו אומה נהדרת, אנחנו אנשים טובים. ובמהלך המאות, דרך סערות ועימותים, שלום ומלחמה, הגענו עד לכאן. אבל עדיין יש לנו מרחק גדול ללכת. נצעד קדימה במהירות ובדחיפות, משום שיש לנו כל כך הרבה לעשות בחורף המסוכן הזה. הרבה לעשות, הרבה לרפא, הרבה לשקם, הרבה לבנות והרבה להרוויח. אנשים מעטים בלבד בתולדות האומה שלנו נתקלו באתגרים רבים יותר או התמודדו עם תקופה מאתגרת וקשה יותר מאשר זו שבה אנו נמצאים כעת. נגיף של פעם במאה שנה שבשקט מתפשט ברחבי המדינה גבה את חייהם של אנשים שמספרם כמספר הקורבנות של שנה אחת במלחמת העולם השנייה.
24 צפייה בגלריה
200 אלף דגלים במקום המוני הצופים שלא יכלו להגיע בגלל המגפה והאיום הביטחוני
(צילום: AFP)
מיליוני משרות אבדו. מאות אלפי בתי עסק נסגרו. קריאה לצדק חברתי, שהתגבשה במשך 400 שנים, מניעה אותנו. החלום על צדק לכּול לא יידחה עוד. קריאה להישרדות באה מכדור הארץ עצמו, קריאה שאינה יכולה להיות נואשת או ברורה יותר כעת. עליית הקיצוניות הפוליטית, האמונה בעליונות האדם הלבן, הטרור מבית, שאנו חייבים להתמודד איתם, ושנביס אותם. כדי להתגבר על האתגרים האלה, לחדש את נשמתה של אמריקה ולהבטיח את עתידה, מה שנדרש מכולנו הוא הרבה יותר ממילים. זה דורש מאיתנו את הדבר החמקמק ביותר שיש בדמוקרטיה – אחדות. אחדות.
בינואר אחר, ביום הראשון של השנה החדשה ב-1863, חתם אברהם לינקולן על הצהרת האמנציפציה (ההצהרה על שחרור העבדים השחורים – ynet). כשהוא הניח עט על הנייר, הנשיא אמר, ואני מצטט: "אם שמי ייזכר אי פעם, הוא ייזכר בגלל המעשה הזה, וכל נשמתי נתונה בו". כל נשמתי נתונה כאן היום, ביום הזה של ינואר. כל נשמתי נתונה בזה. איחוד אמריקה, איחוד האנשים, איחוד האומה שלנו. ואני מבקש מכל אמריקני להצטרף אליי בעניין הזה. להתאחד כדי להילחם באויבים שאנו מתמודדים איתם – כעס, טינה, אלימות, מחלה, אבטלה וחוסר תקווה.
בעזרת אחדות אנחנו יכולים לעשות דברים נהדרים, דברים חשובים. אנחנו יכולים לתקן שגיאות, אנחנו יכולים להחזיר אנשים לעבודה במשרות טובות, אנחנו יכולים ללמד את ילדינו בבתי ספר בטוחים. אנחנו יכולים להתגבר על הנגיף הקטלני, אנחנו יכולים לשקם את שוק העבודה, אנחנו יכולים לשקם את מעמד הביניים ולהפוך את העבודה לבטוחה, אנחנו יכולים להבטיח צדק גזעי ואנחנו יכולים להפוך את אמריקה שוב לכוח המוביל למען הטוב בעולם.
נתפס על חם: ביל קלינטון נרדם בנאום ביידן?
(צילום: רויטרס)
24 צפייה בגלריה
הנשיאים לשעבר ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, עם מישל אובמה ויו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, בטקס ההשבעה
(צילום: gettyimages)
אני יודע שדיבורים על אחדות יכולים להישמע לחלקכם כמו פנטזיה טיפשית בימים האלה. אני יודע שהכוחות שמפלגים אותנו עמוקים ואמיתיים; אבל אני גם יודע שהם אינם חדשים. ההיסטוריה שלנו לוותה במאבק מתמיד בין אידיאל אמריקני, שלפיו כולנו נוצרנו שווים, לבין המציאות המכוערת והקשה שבה גזענות, נטיביזם (העדפת ילידי המקום על פני מהגרים – ynet) ופחד קרעו אותנו זה מזה. הקרב הוא נצחי, והניצחון לעולם אינו מובטח.
במהלך מלחמת האזרחים, השפל הגדול, מלחמת העולם, פיגועי 11 בספטמבר; דרך מאבק, הקרבה וגם כישלונות – ידם של המלאכים הטובים שבינינו תמיד הייתה על העליונה. בכל אחד מהרגעים שלנו, היו בינינו די אנשים שהתאחדו כדי לשאת את כולנו קדימה, ואנחנו מסוגלים לעשות זאת עכשיו. ההיסטוריה, האמונה והסיבה מראות את הדרך. הדרך היא אחדות.
אנחנו יכולים לראות זה את זה לא כיריבים אלא כשכנים. אנחנו יכולים להתייחס זה לזה ביושרה ובכבוד. אנחנו יכולים לאחד כוחות, להפסיק לצעוק, ולהוריד את הטמפרטורות. משום שבלי אחדות אין שלום, רק מרירות וכעס, אין קדמה, רק זעם מתיש. אין אומה, רק מצב של כאוס. זה הרגע ההיסטורי שלנו של משבר ואתגר. והאחדות היא הדרך קדימה. אנחנו חייבים להתמודד עם הרגע הזה כארצות הברית של אמריקה.
אם נעשה את זה, אני מבטיח לכם שלא ניכשל. מעולם, מעולם, מעולם, מעולם לא נכשלנו באמריקה כשפעלנו יחד. כך שהיום, בזמן הזה ובמקום הזה, בואו נתחיל מחדש, כולנו. בואו נתחיל להקשיב שוב זה לזה, לשמוע זה את זה, לראות זה את זה. להפגין כבוד אחד לשני. הפוליטיקה אינה חייבת להיות אש משתוללת שמכלה כל מה שבדרכה. כל מחלוקת לא חייבת להיות סיבה למלחמה כוללת, ואנחנו חייבים לדחות את התרבות שבה העובדות עצמן עוברות מניפולציה ואפילו ממוצאות מן היסוד.
עמיתיי האמריקנים, אנחנו חייבים לנהוג אחרת מזה. אנחנו חייבים להיות טובים מזה, ואני מאמין שאמריקה כל כך הרבה יותר טובה מזה. פשוט הביטו סביב. הנה אנו עומדים תחת צלה של כיפת הקפיטול. כפי שהוזכר קודם לכן, היא הושלמה בצל מלחמת האזרחים. כשהאיחוד עצמו היה מוטל על כף המאזניים. אנחנו מחזיקים מעמד, אנחנו מנצחים. הנה אנחנו עומדים, מביטים על המוֹל, היכן שד"ר קינג דיבר על החלום שלו.
הנה אנחנו עומדים במקום שבו לפני 108 שנה, בטקס השבעה אחר, אלפי מפגינים ניסו לחסום נשים אמיצות שצעדו למען זכותן להצביע. והיום אנחנו מציינים את השבעתה של אישה ראשונה שנבחרה לסגנית נשיא, קמלה האריס. אל תגידו לי שדברים לא יכולים להשתנות. הנה אנחנו ניצבים במקום שבו גיבורים שנתנו מעצמם עד טיפת הזיעה האחרונה שוכנים במנוחת עולמים.
והנה אנחנו עומדים כאן רק ימים אחרי שהמון של פורעים חשב שהוא יכול להשתמש באלימות כדי להשתיק את רצון העם, לעצור את פעולתה של הדמוקרטיה שלנו, לסלק אותנו מהאדמה המקודשת הזו. זה לא קרה, זה לעולם לא יקרה, לא היום, לא מחר, לא אף פעם. אף פעם. לכל אלה שתמכו בי בקמפיין, אני מודה לכם בענווה על האמון שנתתם בי. לכל אלה שלא תמכו בנו, הרשו לי לומר זאת: תשמעו מה יש לנו להגיד בעודנו מתקדמים. תבדקו אותי ואת הלב שלי. אם עדיין לא תסכימו איתי, בסדר. זאת הדמוקרטיה. זאת אמריקה. הזכות לחלוק זה על זה בלי אלימות. זה אולי הכוח הגדול ביותר של האומה שלנו. ואתם שומעים אותי באופן ברור – אסור שחילוקי דעות יובילו לפירוק. ואני מבטיח לכם זאת: אהיה נשיא עבור כל האמריקנים, כל האמריקנים. ואני מבטיח לכם שאילחם קשה עבור אלה מכם שלא תמכו בי בדיוק כמו עבור אלה שכן.
לפני מאות רבות של שנים, סנט אוגוסטין, הקדוש של הכנסייה שלי, כתב שעַם הוא המון-אדם המוגדר על-ידי מושאי-אהבה המשותפים לו. מהם מושאי-האהבה המשותפים לנו האמריקנים, שמגדירים אותנו כאמריקנים? אני חושב שאנחנו יודעים. הזדמנויות, ביטחון, חירות, יושרה, כבוד, וכן, האמת. השבועות והחודשים האחרונים לימדו אותנו לקח כואב. יש אמת ויש שקרים. שקרים שמספרים למען כוח ולמען רווח. ולכל אחד מאתנו יש חובה ואחריות כאזרחים וכאמריקנים, ובמיוחד כמנהיגים. מנהיגים שמחויבים לכבד את החוקה שלנו ולכבד את האומה שלנו. להגן על האמת ולנצח את השקרים.
תראו, אני מבין שרבים מעמיתיי האמריקנים מביטים לעתיד בפחד ובחרדה. אני מבין שהם חוששים למשרות שלהם. אני מבין שכמו אבא שלהם הם שוכבים בלילה במיטה, בוהים בתקרה וחושבים: "האם אוכל לשמור על ביטוח הבריאות שלי? האם אוכל לשלם את המשכנתה?". חושבים על משפחותיהם, על העתיד לבוא. אני מבטיח לכם, אני מבין את זה. אבל התשובה אינה להתכנס כלפי פנים. לסגת אל תוך מחנות יריבים, לא לבטוח במי שלא נראה כמוך, לא עובד את האל כמוך, לא צורך את החדשות שלו מאותו מקור כמוך.
אנחנו חייבים לשים סוף למלחמת חוסר-התרבות הזו שמעמתת אדומים עם כחולים (רפובליקנים נגד דמוקרטים – ynet), כפריים עם עירוניים, שמרנים עם ליברלים. אנחנו יכולים לעשות זאת אם נפתח את נשמותינו במקום להקשיח את לבנו, אם נפגין מעט סובלנות וענווה, ואם אנחנו רוצים, לשים את עצמנו זה בנעליו של זה, כמו שאמא שלי הייתה אומרת. רק לרגע, שים עצמך בנעליים שלהם.
טראמפ ערך לעצמו טקס פרידה: "בהצלחה לממשל החדש, נחזור בצורה כלשהי"
(צילום: רויטרס )
24 צפייה בגלריה
"אנחנו הולכים להזדקק זה לזה". ביידן מושבע על-ידי נשיא העליון רוברטס
(צילום: gettyimages)
כי זה העניין לגבי החיים: אי אפשר לדעת מה טומן לך העתיד. בחלק מהימים אתה צריך עזרה. בימים אחרים אנחנו מתבקשים להושיט יד. כך זה צריך להיות, זה מה שאנחנו עושים זה עבור זה. ואם ננהג כך, ארצנו תהיה חזקה יותר, משגשגת יותר, מוכנה יותר לעתיד. ואנחנו עדיין יכולים לא להסכים.
עמיתיי האמריקנים, בעבודה המצפה לנו אנחנו הולכים להזדקק זה לזה. אנחנו צריכים את כל הכוח שלנו כדי להתמיד ולצלוח את החורף הקשה הזה. אנחנו נכנסים למה שעלול להיות התקופה האפלה והקטלנית ביותר של הנגיף. אנחנו חייבים להניח בצד את הפוליטיקה, וסוף סוף להתמודד עם המגפה הזו כמדינה אחת. כמדינה אחת. ואני מבטיח לכם, כפי שאומר התנ"ך, "בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי; וְלַבֹּקֶר רִנָּה". נעבור את זה יחד. יחד.
הביטו, חברים, העמיתים ששירתּי איתם בבית הנבחרים ובסנאט כאן. כולנו מבינים שהעולם צופה. צופה בכולנו היום. אז הנה המסר שלי למי שנמצא מעבר לגבולותינו. אמריקה הועמדה למבחן, ויצאנו ממנו חזקים יותר. נשקם את הבריתות שלנו ונשוב לקיים יחסים הדוקים עם העולם כמו בעבר. ננהיג, לא רק באמצעות הדוגמה שאנו נותנים בכוחנו, אלא גם באמצעות הכוח של הדוגמה שלנו. נהיה שותפים חזקים ואמינים לשלום, קדמה וביטחון.
ידידיי האמריקנים – אימהות, אבות, בנים, בנות, חברים, שכנים, שותפים לעבודה. נכבד אותם על-ידי כך שנהפוך לעם ולאומה שאנחנו יכולים וצריכים להיות. אז אני מבקש מכם, בואו נישא תפילה שקטה עבור אלה שאיבדו את חייהם, אלה שנותרו מאחור, ועבור ארצנו. אמן.
נתניהו בירך בזמן ההשבעה: "מצפה לעבוד איתך"
חברים, זוהי שעת מבחן. אנו מתמודדים עם התקפה על הדמוקרטיה שלנו ועל האמת; עם נגיף שמשתולל; עם חוסר שוויון צורב; עם גזענות מערכתית; עם משבר אקלים; עם תפקידה של ארה"ב בעולם. כל אחד מהאתגרים האלה די בו כדי לאתגר אותנו בדרכים עמוקות, אבל העובדה שאנחנו מתמודדים עם כולם בעת ובעונה אחת מעמידה בפני האומה הזו אחריות מהגדולות שהיו לה אי פעם. כעת אנו עומדים להיבחן. האם אנחנו ניענה לאתגר?
זה הזמן לגלות אומץ לב, מפני שיש כל כך הרבה מה לעשות. וזה בטוח, אני מבטיח לכם. נישפט, אתם ואני, על סמך השאלה כיצד נפתור את שרשרת המשברים הזו בעידן שלנו. נעמוד באתגר. האם נתגבר על השעה הנדירה והקשה הזו? האם נעמוד במחויבויות שלנו ונוריש לילדינו עולם חדש וטוב יותר? אני מאמין שאנחנו חייבים, ואני בטוח שגם אתם. אני מאמין שנעשה זאת, וכשנעשה זאת, נכתוב את הפרק הנהדר הבא בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. ההיסטוריה האמריקנית.
סיפור שאולי נשמע כמו שיר שיש לו משמעות גדולה עבורי, הוא נקרא "המנון אמריקני". ויש בו קטע אחד שבולט בין כולם, לפחות עבורי, וכך זה הולך: "העבודה והתפילות של מאות שנים הביאו אותנו ליום הזה, שעשוי להיות המורשת שלנו, מה יגידו ילדינו? הניחו לי לדעת בלבי כשימיי ייתמו, אמריקה, אמריקה, נתתי לך את הטוב ביותר שלי".
בואו נצרף את מלאכתנו ותפילותינו שלנו לסיפור המתפתח של ארצנו הנהדרת. אם נעשה זאת, אז כשימינו ייתמו, ילדינו וילדיהם של ילדינו יאמרו עלינו: "הם נתנו את המיטב שלהם, הם מילאו את חובתם, הם איחו ארץ שבורה".
עמיתיי האמריקנים, אני מסיים את היום הזה היכן שהתחלתי, עם שבועה מקודשת. בפני האל וכולכם, אני נותן לכם את מילתי. תמיד אדבר אתכם בכנות. אגן על החוקה, אגן על הדמוקרטיה. אגן על אמריקה ואתן הכול בכל מה שאני עושה בשירותי אתכם. לא אחשוב על הכוח, אלא על האפשרויות. לא על אינטרס אישי, אלא על טובת הציבור. ויחד נכתוב סיפור אמריקני של תקווה, לא של פחד. של אחדות, לא של פילוג. של אור, לא של חושך. סיפור של הגינות ויושרה, אהבה ומזור, גדוּלה וטוב-לב. מי ייתן ויהיה זה הסיפור שינחה אותנו. הסיפור שיעורר בנו השראה. והסיפור שיספר לדורות שיבואו אחרינו שנענינו לאתגר ההיסטורי, התמודדנו עם גודל השעה. שהדמוקרטיה והתקווה, האמת והצדק, לא מתו במשמרת שלנו, אלא שגשגו. שאמריקה הבטיחה את החירות בבית וניצבה מחדש כמגדלור לעולם. זה מה שאנחנו חייבים לאבותינו, זה לזה, ולדורות שיבואו.
אם כן, עם מטרה ונחישות, אנו פונים למשימות המצפות לנו בתקופה הזו. מחוזקים על-ידי האמונה, מוּנעים על-ידי השכנוע הפנימי, ומסורים זה לזה ולמדינה שאנחנו אוהבים בכל לבנו. שאלוהים יברך את אמריקה, ושאלוהים ישמור על החיילים שלנו.
