בני נוער שיוצאים למסעות בפולין מגלים סימני פוסט-טראומה. כך מצאה פרופ' זהבית גרוס, שעומדת בראש מרכז סאל ון גלדר לחקר הוראת השואה באוניברסיטת בר אילן, במחקר שערכה לאחרונה. "השירה שכותבים בני הנוער בשובם מהמסעות בפולין רוויה בהיבטים של פוסט-טראומה, ומבחינות מסוימות מהווה עדות להעברה בין-דורית של טראומה וזעזוע", הסבירה. בחלק מהמקרים השירה מבטאת מצוקה נפשית מאוד גדולה שדורשת לדעתי לעתים התערבות טיפולית".
1 צפייה בגלריה
מצעד החיים אושוויץ פולין
מצעד החיים אושוויץ פולין
ארכיון
(צילום: EPA)
גרוס, שניתחה 200 שירים שכתבו בני נוער שביקרו במחנות ההשמדה, הגיעה למסקנה לפיה קיים חוסר איזון מוחלט בין כוונות משרד החינוך במסעות לפולין לבין התחושות בקרב התלמידים.
"משרד החינוך מצהיר שהוא רוצה באמצעות המסעות להגשים את המטרות היהודיות הספציפיות, הפקת לקחים יהודיים, ואת המטרות בעלות האופי האוניברסלי יותר כמו הסכנה שבגזענות", הסבירה גרוס, "אך בפועל ברוב בתי הספר התלמידים מהדהדים בעיקר את המסר היהודי הספציפי ולא מביאים לידי ביטוי את ההיבט היותר הומניסטי-אזרחי הרחב".
על הסיבה לביצוע המחקר סיפרה: "הרעיון הגיע ממחקר אחר שלי בו מצאתי עייפות של בני הנוער מהטקסים. בעולם ללא ניצולים ואחרי הקורונה עתיד זיכרון השואה לוט בערפל, והשאלה שתישאל היא מה נזכור ואיך נזכור".