בלי תקציב, בלי תקווה בלי פתרון: פשרת "100 הימים", שעליה מבקשים לסכם בליכוד ובכחול לבן לצורך הימנעות ממערכת בחירות מיידית, עשויה להסיר מצד אחד את איום הבחירות בעיצומה של מגפה בריאותית וכלכלית, אך ממש לא מהווה פתרון לבעיות הרבות שניצבות בפני האזרחים.
100 הימים שמבקש ח"כ צביקה האוזר (דרך ארץ) לייצר לצורך פתרון הבעיות, ושבשני הצדדים רואים בה יוזמה חיובית (גם ש"ס ויהדות התורה הודיעו היום על תמיכה בפשרה), הם לא יותר מדחייה טכנית של המחלוקות והיא תקופה שתשמש את הצדדים בעיקר לטובת מקצה שיפורים.
לראש הממשלה בנימין נתניהו תהיה זו אפשרות לשיפור עמדות בהסכם עם מחליפו המיועד, יו"ר כחול לבן בני גנץ, ולגנץ יהיה זה מקצה שיפורים לטובת בניית האמון עם הציבור שנטש בדרך בעקבות הכניסה לממשלה עם נתניהו.
לכן גם סביר שתקופת ההארכה הזאת תעמוד בסימן מריבות. פגישת חידוש השיחות בין הצדדים שמתוכננת להיום, לא מבשרת על פיוס אמיתי בין המפלגות. נתניהו ימשיך לנסות "להכניע" את גנץ, ומבחינת יו"ר כחול לבן - הוא ימשיך לקוות שנסיבות חיצוניות ימנעו מנתניהו לצאת לבחירות תוך 100 ימים, מה שלכאורה יגדיל את סיכוייו להגיע למועד הרוטציה.
לגנץ אין ממש דילמה. בקלפים הגרועים שהוא מחזיק, הוא פועל בחכמה: קונה זמן, מונע בחירות בעיתוי הכי גרוע עבורו. הוא בונה על כך שבעוד חודשיים או קצת לאחר מכן, מצבו של נתניהו כבר לא יאפשר לו לבצע "אקזיט" לבחירות.
לנתניהו לעומת זאת, הדילמה גדולה מאוד. מצד אחד הוא עשוי לשפר מצבו על ידי דחיית בחירות באמצעות עזרים חיצוניים. אולי יימצא חיסון, אולי נתוני האבטלה ישתפרו. אך מצד שני יש לו גם לא מעט מה להפסיד. הוא מחזיק ביד כ-64 מנדטים לפי הסקרים, משפטו טרם התחיל ודונלד טראמפ הוא עדיין נשיא ארצות הברית. אם יזלזל עכשיו בכל אלה, הוא עלול להתחרט שלא לחץ על כפתור המפלט כשעוד יכול היה.
במילים אחרות, כל אחד מהצדדים מבקש להרוויח זמן למטרותיו האישיות ומתוך אינטרסים שונים. אזרחי ישראל למרבה הצער, הם לא צד בשקלול הנתונים והחישובים.
בזמן הדחייה תישאר ישראל ללא תקציב, ללא מינויי קבע בשירות הציבורי, עם שיתוק כללי וחשדנות ברף גבוה מאי פעם - טוב לא יכול לצאת מזה.
גם אם יטאטאו את המחלקות מתחת לשטיח והמהלך יוצג כפתרון, צריך לומר: ייתכן שהדברים פתירים ברמה הטכנית בלוחות זמנים, אבל הם אינם פתירים במהות.