רות משאט (47) הייתה בת שלושה חודשים כשהתייתמה מאביה במלחמת יום הכיפורים. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה עם הידיעה שאבא שלי מת", היא סיפרה, "אבל מגיל 21 אני לא מוגדרת מבחינת מדינת ישראל כיתומת צה"ל".
יחד עם יתומי צה"ל נוספים, הקימה משאט את ארגון "יתומי צה"ל – החיים כדרך", שפועל לשיפור זכויותיהם של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון. "אנחנו רוצים שהמדינה תכיר בנו", אמרה משאט.
אביה של משאט, סגן שמואל בוטנרו, היה איש מילואים, קצין ביחידת חה"ן צנחנים. הוא גויס במלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר ונהרג בחזית הסורית בצפון. "הוא נשאר מגויס עד יום מותו", סיפרה משאט, היום אמא לשלושה ילדים בעצמה. "אין לי אפילו תמונה עם אבא שלי, הוא נהרג לפני שהספקנו להצטלם יחד".
משאט סיפרה על הבית שבו גדלה. "אף פעם לא היינו בית עצוב, אבל נולדתי לתוך זה, זה תמיד היה קיים", היא אמרה. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה עם הידיעה שאבא שלי מת, אני הולכת עם תחושה שדברים מאוד נזילים, יכולים להיעלם בבום. הכול ארעי, זו המציאות שאליה נולדתי ובה גדלתי. זה תמיד שם, זה תמיד קיים, וזה פגש אותי בצורה עוצמתית יותר כשהתבגרתי".
לפי חוק חיילים שנפלו במערכה, שמגדיר מי נחשבת משפחה שכולה, יתומי צה"ל מוכרים בישראל רק עד גיל 21. "אני לא מוגדרת יתומת צה"ל משום שעברתי את גיל 21, ובסביבות גיל 40 הבנתי שמשהו פה לא הגיוני", הסבירה משאט. "יש היום 13 אלף יתומי צה"ל בוגרים, כל אחד מאיתנו עם צרכים אחרים וצריך ללמוד אותם. אנחנו דורשים הכרה רשמית בנו. להכרה הזו יש משמעות שונה עבור כל אחד מאיתנו. אנחנו רוצים שהמדינה תכיר בנו".
לפני כמה חודשים התגייס לצה"ל בנה הבכור של משאט, אירוע שהפגיש אותה עם אחד האתגרים הגדולים בחייה כמישהי ששכלה את אביה במלחמה. "זה היה לי מאוד קשה, המחשבה שהבן שלי עומד להיות חייל. קשה לי להגדיר את זה במילים, זו הייתה חוויה מאוד מטלטלת. אם המדינה הייתה מכירה בנו, אולי היה סיוע, לווי, קבוצות תמיכה של יתומי צה"ל שהופכים להורים לחיילים", אמרה משאט.
לדבריה, "צריך לבחון את הצרכים ואת האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם כיתומים בבגרות. יש משקל שאנחנו סוחבים איתנו בגלל מה שחווינו בילדות, וצריך להכיר בזה. אין אף גורם שבוחן את הצרכים שלנו ומרכז אותם. אנחנו לא קיימים מבחינת המדינה".
