החלטה נחושה ואמיצה של בתי המשפט, בתי הדין הרבניים ומערכת הרווחה. זה כל מה שנדרש כדי לשים קץ לסבל הבלתי פוסק של אינספור נשים הנאלצות לפגוש את בני זוגן האלימים גם בדיונים משפטיים.
הנזק מבחינת הנשים כפול: גם הטראומה שחוזרת בכל מפגש שכזה וגם השיתוק האוחז בהן וגורם לכך שהמילים מתבלבלות, הפחד משתלט והן לא מצליחות לשטוח את טיעוניהן. במקרים שכאלה קורה לא אחת שהזוכה בקרב המשפטי הוא דווקא הצד הרע, החזק. מדובר בתופעה הפוגעת ברבות שכן בישראל יש לפי ההערכה כ־200 אלף נשים הסובלות מאלימות.
אחת מהן היא מירי (שם בדוי), אם לשניים בת 32 שסבלה במשך חמש שנים מאלימות מצד בעלה. "הייתה בבית אלימות מילולית ופיזית קשה כמעט יומיומית. איומים, סטירות קללות. אחרי שהילדים נולדו המצב החמיר עד כדי כך שראיתי את המוות מול העיניים. הגעתי למסקנה שהוא יהרוג אותי וברחתי למקלט לנשים מוכות שבו הייתי שנה".
היא התלוננה במשטרה, ובעלה הלך לכלא. "כעת אני מנסה להשתקם, אבל כשהמערכת מאלצת אותי לפגוש אותו שוב ושוב זה קשה מאוד". בדיון ברבנות חשה שדמה קופא בעורקיה. "הוא אמר לי 'תסתכלי עליי' ואפילו לזה לא היה לי את האומץ. גם בדיונים בבית המשפט לענייני משפחה הייתי בלחץ, למזלי עורכת הדין שלי דיברה במקומי. כל דיון שכזה מחזיר אותי לדמות הקורבן, והחולשה משתלטת על הגוף. קשה מאוד לשכנע את השופט במצב הזה. המערכת צריכה להגן עלינו. אם אישה שסובלת מאלימות מבקשת גט היא צריכה לקבל את זה אוטומטית. למה אני צריכה להסביר הבית דין רבני מדוע אני רוצה להתגרש?"
יעל (שם בדוי), אם לשניים בת 34: "סבלתי מאלימות מצד בעלי. אחרי שהילדים נולדו היא הפכה למסוכנת. היו מקרים שפחדתי שלא אצא מזה. אחר כך הוא גם היכה את הילדים. הגשתי חמש תלונות אבל כל התיקים נסגרו. אני נאלצת לפגוש אותו שוב ושוב בבית הדין הרבני, במרכז קשר ובבתי הספר. בכל פגישה כזו אני נכנסת לפחד. באחד הדיונים הוא אמר לי 'עכשיו את תראי מה זה מכות אמיתיות'. אני שותקת בדיונים מהפחד, לא מצליחה להוציא מילה כשהוא נוכח. הוא ממשיך להתעלל בי בחסות המדינה".
נעה (שם בדוי), אם לארבעה בת 40: "בעלי היה אלים כלפיי וכלפי הילדים. יריקות לפרצוף, זורק עליי טיטולים מלוכלכים, דחיפות, סטירות, קללות ואיומים. לפני כשנה הוא הורשע באיומים ברצח. ניסיתי להשתקם, אבל המערכת מאלצת אותי לפגוש אותו שוב, והפחד על החיים חוזר. לפני כל פגישה איתו אני לא ישנה בלילה, שוכבת במיטה עם דפיקות לב חזקות". לדבריה, העובדת הסוציאלית אמרה לה שאם היא תסרב לפגוש אותו זה עלול ליצור ספקות לגבי המסוגלות ההורית שלה.
רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, סיכמה את המצוקה ואת העוול המקומם: "המדינה לא מבינה שבמצב הזה הנשים לא מצליחות לומר את הדברים שהמערכת צריכה לדעת כדי שתתקבל להכרעה צודקת". לדבריה, כתוצאה מכך מתקבלות החלטות מעוותות. "המדינה חייבת לבנות מנגנון של דיונים בהפרדה שיאפשר לנשים מרחב בטוח לספר הכל, לבקש עזרה ולקבל משפט צדק". הדרך לפתור את הבעיה פשוטה וכרוכה בהחלטה בלבד: דיונים נפרדים לשני הצדדים, או מתן אפשרות לאישה להעיד בווידיאו קונפרנס.
נשים נפגעות אלימות יכולות לפנות לקו הסיוע של ויצו בטלפון 3980*.
