האוליגרכיה הוותיקה הכניסה ביום ראשון גול עצמי. עוד אחד בסדרה. היא הוסיפה עוד פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. זה קרה בעקבות ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, שהתכנסה אף ששלושה מתוך תשעת חבריה לא הגיעו. הם רצו להאמין שבלעדיהם הוועדה לא תוכל לקבל החלטות. היה להם על מה לסמוך. סעיף 4 ל"חוק יסוד: השפיטה" קובע ש"הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה". זה החוק. הוא נראה ברור. אבל אל דאגה, שלושה שבועות לפני כינוס הוועדה קיבל שר המשפטים אבי ניסנקורן חוות דעת שמאפשרת לו לכנס את הוועדה גם בהרכב חסר. אנחנו כבר יודעים שעל סמך חוות דעת משפטית אפשר להפוך עכבר לפיל.
כדי להציג את האבסורד צריך להציב שאלה אחת: האם מישהו היה מעז להשתמש בחוות הדעת, ולכנס את הוועדה, לו היה מדובר בשלושה שופטים ולא בשלושה פוליטיקאים? התשובה ידועה. היא לא רק תיאורטית. פרופ' דניאל פרידמן התמודד עם סוגיה דומה ב-2008, כאשר כיהן כשר המשפטים.
הימים היו ימי ממשלת מעבר, וחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קבעה שמותר לכנס את הוועדה. הרי דורית ביניש, שהייתה אז נשיאת בית המשפט העליון, מונתה לשופטת בזמן שכיהנה ממשלת מעבר. ולמרות זאת, השופטים התנגדו לכינוס הוועדה. דין אחד להם. דין אחר כשזה לא מתאים להם. פרידמן היה יכול לכנס את הוועדה, אבל למרות ההכשר החוקתי הוא החליט להימנע ממהלך. הוא כיבד את עמדת השופטים, שלא הייתה עניינית ולא הייתה צודקת.
אפשר לקוות ש-61 השופטים שנבחרו שלשום לבתי המשפט השונים הם אנשים ראויים. אבל היו התנגדויות בנוגע לבודדים מתוכם שהיו צריכות להישמע. מחלוקות בתוך הוועדה, גם על רקע פוליטי, היו ויהיו, וכמעט בכל המקרים הצליחו הצדדים ליישב את המחלוקות. גם בימיה הסוערים של איילת שקד כשרת המשפטים היא ידעה לשמור על יחסים תקינים עם נשיאת בית המשפט העליון. הוועדה תפקדה.
בהחלט ייתכן, שבעוד חודשים לא רבים יהיה בישראל שלטון של גוש הימין. וכל מה שעושים היום חסידי האוליגרכיה, תוך גלגול עיניים לשמיים, הימין יעשה להם
גם ציפי לבני הייתה פעם שרת המשפטים. היום מצטיירת לבני כחסידת האוליגרכיה. אלא שבאותם ימים, ב-2005 וב-2006, היו לה עמדות קצת יותר ביקורתיות. היא רצתה מאוד למנות את פרופ' רות גביזון ז"ל לבית המשפט העליון. גביזון נחשבה לבעלת עמדות עצמאיות, שחורגות מההרכב הצייתני שטיפח מי שהיה אז נשיא העליון, אהרן ברק.
בייגה שוחט, שהיה אז ח"כ וחבר בוועדה, החליט לעכב את פרישתו מהכנסת כדי לא לאפשר ללבני רוב בוועדה. התרגילים הצליחו - גביזון אפילו לא עלתה לדיון בוועדה. מיותר לציין שמינוי גביזון היה מעשיר ומחזק את העליון, אבל ברק ניהל קמפיין, שייזכר לדיראון עולם, נגד המינוי. האוליגרכיה ניצחה. ומה יצא? זה היה אחד מציוני הדרך בפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט.
השבוע קיבלנו עוד ציון דרך. משום ששוב ושוב מפחידים אותנו מעריצות הימין בכל מה שנוגע לשלטון החוק. אבל פעם אחרי פעם מתברר שכאשר שרי משפטים עצמאיים שלטו במשרד המשפטים – הם לא כפו שום דבר או שהגיעו להסכמות. לא הייתה כפייה.
ועכשיו, כאשר הבוס הוא ניסנקורן, נציג השמאל, הוועדה מבצעת מחטף. אין צורך בהנהון של הבנה למהלך של ניסנקורן, רק משום שהוא פוליטיקאי ועסקן. הרי הוא לא היה לבד, השופטים היו איתו. הם הצטרפו אליו למהלך הכפוי, שספק אם היה חוקי, אבל בוודאי לא היה תקין. מה שפרידמן לא עשה להם – הם עשו לאחרים. השופטים יודעים לדבר גבוהה-גבוהה לא רק על החוק היבש אלא גם על סבירות ותום לב. להיכן כל אלה נעלמו פתאום? מדוע הם הצטרפו למהלך הפוליטי המכוער הזה?
זה עצוב, משום שלא לעולם חוסן. ייתכן, בהחלט ייתכן, שבעוד חודשים לא רבים יהיה בישראל שלטון של גוש הימין. וכל מה שעושים היום חסידי האוליגרכיה, תוך גלגול עיניים לשמיים, הימין יעשה להם. והוא עלול לעשות יותר. העובדה שהם לא השתוללו בעבר לא אומרת שהם לא ישתוללו בעתיד. הרי ניסנקורן והשופטים הראו להם את הדרך, כך שהאוליגרכיה ניצחה שלשום. אבל עוד כמה ניצחונות כאלה - ואבדנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
