אליסף פרץ: "המשכנו לחיות, וזה בדיוק מה שהמחבל ניסה לגדוע"
(צילום: משה מזרחי, משי בן עמי)
עשור אחרי הפיגוע שבו נהרגו סמ"ר אילן סביאטקובסקי ורס"ן אלירז פרץ, בנה של כלת פרס ישראל מרים פרץ, שב"כ עצר מחבל מעזה שנאשם במעורבות באותו פיגוע. אחיו של אלירז, אליסף פרץ, סיפר באולפן ynet על רגע קבלת הבשורה: "אמא שלי קפצה אלינו בסוף השבוע, לעשות יום כיף לילדים וגם לקנות תנור חדש. יצאתי אליה עם הילדים וראיתי אותה ברכב עם פנים נפולות מאוד. היא סיפרה שהתקשרו מהשב"כ ואמרו לה שתפסו את אחד השולחים של המחבל שהרג את אלירז ואילן".
שב"כ עצר את המחבל, עבדאללה דרמה, בן 38, תושב רפיח שבדרום רצועת עזה, בחודש שעבר. לדברי אליסף, "כששמעתי מאמא שלי על זה הייתי קודם כל בהלם, אין איזושהי דרך להסביר את זה. הייתי בהלם כי זה לא העסיק אותנו במשך כל השנים, מי שלח או מה שלח, אף פעם לא התעסקנו בזה. זה כמו בוקס לבטן, ואחר כך מתחילים לצוף הזיכרונות, הרגעים מלפני עשר שנים והסיפורים. זה רגע קשה מאוד".
3 צפייה בגלריה
"אלירז יצא להילחם עם ציורים של הילדים שלו בווסט". אליסף פרץ
(צילום: "אביץ" -סרטונים מעוררי השראה)
נשארת ביחד עם אמא שלך ונזכרתם ביחד?
"מה שעשינו אחר כך מראה בדיוק את הכישלון של אותו מחבל. עשינו יום כיף לנכדים עם סבתא, וקנינו את התנור. אנחנו המשכנו לחיות, וזה בדיוק מה שהמחבל הזה ניסה לגדוע - הוא לא ניסה רק להרוג את אלירז ואילן זיכרונם לברכה, אלא גם לפגוע בעצם היכולת שלנו לחיות את החיים בלי פחד במדינה הזאת".
"המשכנו באותו יום לחיות, כי אני חושב שזה מה שאלירז היה רוצה שנעשה", הוסיף. "כשחשבתי על המחבל הנפשע הזה, נזכרתי שכשאלירז יצא להילחם בקרב האחרון שלו יחד עם אילן, הוא שם בווסט שלו ציורים שהילדים הקטנים שלו ציירו. עם זה הוא יצא להילחם מול המחבלים, לא עוד רימונים ומחסניות או מכשיר קשר".
"אני שואל את עצמי, אם המחבל הזה היה יודע שאלירז יצא להילחם עם ציורים שהילדים הקטנים שלו ציירו, אולי הוא היה עוצר את המחבל ששלח או מתחרט", אמר אליסף. "אבל זה ממחיש בעיניי את ההבדל בינינו לבינם - אנחנו מקדשים את החיים, והוא את המוות".
לדברי אליסף, "המחבל הצליח להרוג את אלירז ואילן, אבל לא את התקווה ואת החיים. כשקמתי היום בבוקר הסתכלתי על הילדים שלי ואמרתי לעצמי בלב שעם כל הכאב והגעגוע, אנחנו כאן, אנחנו חיים, ואנחנו ניצחנו בסוף".
סיפרת לילדים במשפחה על אחיך?
"הסיפור שהילדים שלי יונתן ותמר הכי אוהבים בכל לילה הוא על דוד אוריאל ודוד אלירז. אני לא מספר להם סיפורי קרבות ומלחמות, אני מספר להם על שני ילדים קטנים שהיו גרים בשארם א-שייח בסיני, שהיו רצים על החול וקופצים על המים ומטיילים בארץ, שהיו צוללים ויוצאים לרקוד. אני מספר איך הם חיו ולא איך מתו. הצלחנו למגר עוד טיפ-טיפה מהרוע בעולם עם תפיסת המחבל הנפשע הזה, אז אמרתי לילדים שהיום זה יום קצת יותר טוב מאתמול".
אין מבחינתך אלמנט של סגירת חשבון?
"יש אלמנט של סגירת חשבון ועשיית צדק. אני גאה במדינה. אפשר לבוא בביקורת, אבל אני גאה שגם אחרי 10 שנים בשב"כ יודעים לסגור מעגל ולעשות את הצדק. אנחנו לא מחפשים נקמה, אלא צדק, ובעיניי אני גאה שהמדינה הזאת לא שוכחת אותנו. אני חושב שזה גם מסר לכל האויבים שלנו, שלא יתבלבלו - לא משנה אם יעברו עשר שנים או חמישים שנים, אנחנו נגיע אליהם ונתפוס אותם והם ישלמו את המחיר. זה מסר שהינה, אנחנו כאן ואנחנו חיים, ולא משנה מה הדרכים שלכם לא תצליחו. אנחנו נמשיך להיות שמחים וגאים במדינה היחידה שלנו כאן, מדינת ישראל".
המחבל דרמה נעצר לאחר הגעתו למעבר ארז. הוא הגיע למעבר אחרי שקיבל אישור להיכנס לישראל לבית החולים תל השומר כדי לתרום מח עצם לאחיו שמאושפז בבית החולים. מעצרו היה בתום חקירה במעבר. במהלך חקירתו בשב"כ בשיתוף המשטרה, עלה כי דרמה היה מעורב בפיגוע שאירע ב-26 במרץ 2010, על גדר גבול רצועת עזה, בקרבת היישובים נירים ועין השלושה. בפיגוע נהרגו שני הלוחמים ונפצעו שני חיילים נוספים.
