בשבוע שעבר הגיעה טוויטר לכותרות בינלאומיות בכמה נושאים. אחד מהם על רקע הצהרותיה של נציגת הרשת החברתית בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, שם ענתה על שאלות של ח"כ מיכל קוטלר (כחול לבן) ומומחים בתחום - לגבי מדיניות ההתמודדות שלה עם שיח השנאה. נציגת טוויטר הצהירה כי אף שהציוצים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מפרים את המדיניות שלהם נגד עידוד אלימות ושיח השנאה, הקריאות של מנהיג איראן עלי חמינאי לכאורה לרצח עם אינן מפרות מדיניות זו. כששאלתי אותה מדוע הם לא אוסרים על הכחשת שואה, נעניתי שהכחשת השואה מותרת בפלטפורמה שלהם כל עוד היא לא "מכוונת" ליהודים.
תגובות אלה, מפליאות ככל שהיו עבור משתתפי הוועדה, הן קריטיות להבנת האנטישמיות המודרנית היום, ולפיכך כל פלטפורמות המדיה החברתית צריכות לאמץ את הגדרת ה-IHRA לאנטישמיות ולהשתמש בה ככלי חינוכי ולא לצנזורה.
ניתן לזהות חמישה סוגים עיקריים של אנטישמיות במדיה החברתית: קריאות לאלימות, הכחשת שואה, תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, אמירות אנטישמיות ושימוש בישראל או בציונות כמילים חלופיות ליהודים ויהדות.
אם נניח בצד את נושא האכיפה, כל הרשתות הגדולות (פייסבוק, גוגל, טיקטוק וטוויטר) מגדירות קריאות לאלימות נגד יהודים כהפרה של תנאי השימוש שלהן, אך זה הופך מסובך הרבה יותר כשמדובר באופנים אחרים של אנטישמיות מודרנית. במקרה זה, טוויטר נופלת הרחק מאחורי האחרות בהתמודדות מספקת עם שיח השנאה האנטישמי, ובהתאם היא הפכה לחממת שנאה. אלא שמנהליה ודובריה פשוט לא מצליחים להבין מדוע.
חמור מכך, לטוויטר יש דפוס מתועד היטב של סטנדרטים כפולים מול השיח האנטישמי. רק בשבוע שעבר הם הסירו את החשבון של מנהיג ה-KKK לשעבר דייוויד דיוק, אחרי 11 שנה שבהן ביטא שיח שנאה ועליונות לבנה. מנגד, למרות ציוציו הנבזיים של מנהיג אומת האסלאם לואיס פראחאן על יהודים (בין השאר הוא vגדיר אותם "טרמיטים"), הוא עדיין משתמש בפלטפורמה כדי להפיץ את האנטישמיות שלו, כפי שציינה השרה לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש-הכהן.
בעוד שטוויטר מוסיפה אזהרות על חלק מציוציו של הנשיא טראמפ במטרה "לשרת את האינטרס הציבורי", הפלטפורמה מאפשרת באופן קבוע למנהיג איראן לקרוא לאלימות נגד ישראל ללא כל אזהרה על התוכן בציוצים שלו. טוויטר התעלמה מקריאות אלה עד השבוע שעבר, ואף הגנה על הציוצים האלימים של חמינאי במקום לגנותם.
כך או אחרת, השתקת האנטישמים בלבד לא תפתור את שורש הבעיה ששמה אנטישמיות. כדי לעשות זאת עלינו לחייב חינוך ושיח. הגדרת IHRA לאנטישמיות מתייחסת לכל הצורות האמורות לעיל, אך היא לא דורשת לאסור או לצנזר את שיח השנאה - היא דורשת הכרה.
אלו סטנדרטים שצריכים לאמץ. על רשתות המדיה החברתית לסמן תוכן עם אזהרה המחנכת משתמשים שמדובר באנטישמיות על פי הקונצנזוס של הקהילה היהודית. זוהי גישה עדיפה בהרבה על הסרת פוסטים או חשבונות, מכיוון שהיא לא רק עוזרת לחנך אנשים שמשתמשים ביודעין או שלא באמירות אנטישמיות או תיאוריית קונספירציה אנטישמיות, אלא היא גם מאפשרת לעקוב ולנטר את הסנטימנט האנטישמי - והכל תוך שמירה על חופש הביטוי. צנזורה לא תוביל לעולם טוב יותר או לקהילות סובלניות יותר.
- אמילי שריידר היא עמיתת מחקר במכון תל אביב למחקר ומדיניות ומתמקדת בהסתה לאנטישמיות ואנטי-ישראליות. היא גם מנכ"לית חברת השיווק הדיגיטלי Social Lite Creative
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
