מורה בתלמוד תורה בירושלים הורשע אשתקד בפגיעה מינית בשני ילדים קטנים ב-2012. חרף חומרת המעשים שיוחסו לו, גזר עליו בית המשפט המחוזי תשעה חודשי עבודות שירות בלבד. המדינה ערערה לעליון על קולת העונש, אך זה דחה בשבוע שעבר את הערעור והותיר את העונש על כנו, זאת בשל מחדלי הפרקליטות והמשטרה שבמשך 3 שנים השתהו בהגשת כתב האישום.
העומס על מערכת אכיפת החוק הוא בעיה ארוכת שנים. גידול האוכלוסייה, מצוקת תקנים, ריבוי עורכי דין וגידול בהיקף הראיות שבכל תיק חקירה מובילים לעומס רב שמוביל לבסוף לפגיעה במתלוננים ולעיכוב הדין לנאשמים.
האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו כאמור ב-2012, כאשר המידע עליהם הגיע למשטרה ב-2015. כעבור כמה חודשים זומן המורה לחקירה, והוא הודה מיד בביצוע העבירות ושוחרר לביתו. לכאורה מדובר בתיק פשוט מבחינת המשטרה, מכיוון שהחשוד הודה במעשים, אך עברו שלוש שנים עד שהוגש נגדו כתב האישום.
שופט בית המשפט המחוזי אלכסנדר רון הקל מאד בעונשו של המורה, וגזר עליו כאמור תשעה חודשי עבודות שירות. השופט רון הדגיש כי יש לתת משקל גדול לשיקום של המורה , שעזב את עבודתו החינוכית, התחתן ועבר טיפול פסיכולוגי.
בנוסף מתח השופט ביקורת קשה על התנהלותן של הפרקליטות והמשטרה, אותה הגדיר כמחדל: "העובדות הרלוונטיות היו בפני המאשימה לפני לפחות ארבע שנים ולמרות זאת הוגש כתב אישום משום מה, רק באפריל 2018, וכאמור מבחינת הנאשם, ולמרות חלוף הזמן, הודה בסמוך במיוחס לו תוך קבלת אחריות על כל המשתמע מכך. נדרש לייחס לחובת המאשימה משקל רב לפרק הזמן הארוך והבלתי מוסבר ממועד קרות האירועים ועד המועד בו הוגש כתב האישום".
עורכי הדין יהודה פריד וטל גבאי המייצגים את המורה מסרו: "מקרה זה הוא קלאסי לחריגה ולהקלה בעונש. בית המשפט הכיר בשיהוי הרב כפקטור מקל לעניין העונש, מכיוון שסבר כי עצם הימשכות ההליכים הפליליים כנגד אדם מהווה לכשעצמו עינוי דין וגורם שיש להתחשב בו בבוא היום בעת גזר הדין. לעניין מרשנו הדברים נכונים שבעתיים. מרשנו לקח אחריות מלאה מעת מעצרו, הודה במעשיו, לא משך את ההליך הפלילי וטופל ועדיין מטופל כמעט 3 שנים במסגרת טיפולית מהטובות בארץ".
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר: "הפרקליטות סברה כי העונש שהוטל על הנאשם אינו הולם את חומרת העבירות שביצע ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
"בית המשפט העליון קיבל את טענת הפרקליטות וקבע כי העונש נופל בהרבה מרף הענישה הנוהג, אולם למרות זאת דחה את הערעור, בין היתר בשל הדרך הטיפולית המשמעותית שעשה הנאשם מאז ביצוע העבירות, ירידה בהערכת מסוכנותו והעובדה כי חלף פרק זמן מביצוע העבירות".
יובהר, כי התלונה דווחה למשטרה כמעט שלוש שנים ממועד קרות האירועים, החקירה נפתחה בסמוך למועד הגשת התלונה והתיק הועבר לפרקליטות מיד בתום החקירה. בהודעת הערעור הדגישה הפרקליטות כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר זקף לחובתה שיהוי של שנים רבות. לאחר הגעת התיק לפרקליטות במרץ 2016, הוא נבחן כמקובל ובתום הליך השימוע, באפריל 2018 הוגש כתב האישום, זאת בניגוד לנטען בכתבה.
