טג'אסבי דוסג'ה חולם לחזור הביתה. כבר חודשים שהוא תקוע בספינה בלב ים בגלל מגפת הקורונה. הגבולות שנסגרו, והסגר שהוטל באזורים רבים, הותירו את הצעיר ההודי חסר אונים.
יותר מ-200,000 יורדי ים נמצאים במצב דומה, ממהנדסים באניות משא ועד למלצרים בספינות תענוגות. לפי האו"ם המצוקה מתפתחת למשבר הומניטרי, שכבר גרם לכמה התאבדויות.
רבים מאותם עובדים תקועים בכלי השיט למרות שעבודתם בים הסתיימה לפני חודשים - אך הגבלות הקורונה שיבשו את תחלופת כוח האדם. "מבחינה מנטלית אני גמור, אבל אני עדיין מצליח לעמוד בזה כי אין לי אופציה אחרת", אומר דוסג'ה, בן 27, בשיחה עם AFP בסוף יוני.
ספינת המשא שבה עובד דוסג'ה נמצאת מול חופי מלזיה. הוא אחד מ-30,000 עובדים הודים שתקועים בספינות בים. חודשים ספורים לפני פרוץ המגפה הוא האריך את חוזה העבודה שלו. "הפעם האחרונה שבה ירדתי מהספינה הזאת הייתה בפברואר", אמר דוסג'ה. מאז הוא לכוד בספינה שאורכה 200 מטר.
יורדי הים בדרך כלל עובדים במשך שישה עד שמונה חודשים ברציפות לפני שהם חוזרים הביתה. כחלק מהרוטציה מגיעים אנשי צוות להחליף אותם. אחרי שהנגיף התפשט בעולם ושיתק את הנסיעות, הרוטציה והשיבה הביתה הפכו לדבר בלתי אפשרי.
המודעות למצוקתם של העובדים שתוקעים בספינות עולה בהדרגה. יותר מעשר מדינות שהשתתפו ב"פסגה הימית הבינלאומית" שנערכה החודש בבריטניה התחייבו להכיר ביורדי הים "עובדים חיוניים" כדי לאפשר להם לחזור הביתה.
צ'ירוקי קפאג'ו, טכנאי בספינת תענוגות פיליפינית, היה קרוב לארבעה חודשים בלב ים בגלל הקורונה. צ'ירוקי בן ה-31 בקושי שמע על הנגיף כשעלה על הספינה של Carnival Ecstasy בפלורידה בסוף ינואר. זמן קצר אחר כך היו כמה התפרצויות קורונה בספינות של החברה - כולל ב-Diamond Princess ביפן.
אחרי שהנוסעים של Carnival Ecstasy ירדו מהספינה בג'קסונוויל ב-14 במרץ, קפאג'ו וחבריו נדרשו להישאר על הסיפון למשך שבעה שבועות נוספים. ב-2 במאי הספינה הפליגה לאיי באהמה, שם קפאג'ו ועוד 1,200 אנשי צוות הועברו לספינה אחרת, שלקחה אותם לג'קרטה.
לבסוף, ב-29 ביוני, עגנה הספינה במפרץ מנילה. שבועיים אחר כך, בתום תקופת בידוד על הסיפון, דרכה כף רגלו על החוף והוא השתוקק "לנשק את האדמה". "כנראה שזה החלק הקשה ביותר בחוויה שלי כימאי, מכיוון שאי אפשר לדעת מה יקרה מדי יום", אמר קפאג'ו בשבוע שעבר, כשהוא שוב בבידוד. "אתה מפחד שלעולם לא תחזור הביתה, וחושש מכמות הזמן שבה תישאר תקוע בספינה. זה קשה. זה ממש עצוב".
כמעט רבע מיורדי הים בעולם הם פיליפינים. כ-80,000 מהם תקועים בים בגלל המגפה, כך לפי הרשויות במדינה. למצב יש גם מחיר נפשי כבד, ויש דיווחים על עובדים ששמו קץ לחייהם. באחד המקרים עובד פיליפיני התאבד בספינת התענוגות Scarlet Lady כשהיא עגנה סמוך לחופי פלורידה בחודש מאי.
ארגונים בתעשיית הספנות הביעו חשש שעובדים יפגעו בעצמם, והתריעו על כך במכתב למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש. בחודש שעבר אמר גוטרש שיש עובדים שתקועים בים כבר 15 חודשים. אמנה של ארגון העבודה הבינלאומי שמוכרת כ"מגילת הזכויות של יורדי הים" קובעת שאסור שהעובדים ישהו יותר מ-12 חודשים בים.
למשפחות של העובדים שתקועים בים יש כעס גדול על הרשויות. פריימבאדה בסאנת מספרת שהיא לא יודעת מתי תראה את בעלה, שנמצא בים כבר שמונה חודשים על ספינה של חברה מהונג קונג. "הממשלה לא עושה שום דבר", אמרה בסאנת, שגרה בעיר הנמל ההודית קוצ'י. "אני רק רוצה שהוא יגיע הביתה".
לאלה טולנטינו, פיליפינית שמנהלת ארגון שמסייע לעובדים בים, סיפרה שהארגון הוצף במאות בקשות לעזרה מעובדים שתקועים בים מאז חודש מרץ. "הם רוצים לדעת מה יקרה איתם, לאן הם הולכים ואם הם יוכלו לרדת מהספינות שלהם", היא אומרת. רבים מאותם עובדים השלימו את המשימות שלהם לפני יותר מארבעה חודשים. הם מותשים ורוצים לחזור הביתה.
הימאי דוסג'ה, שגר בעיר דהרה-דון בהודו למרגלות הרי ההימלאיה, שומר על אופטימיות. הוא כבר רואה באופק את סופו של הסיוט. "אני עדיין בספינה, אבל נפשית אני מרגיש קצת יותר טוב מכיוון שאמרו לי שאני ארד מהספינה באמצע אוגוסט, סוף סוף", הוא מספר.
