בתחילת שנות ה-30 התנהלו ויכוחים סוערים בתנועה הציונית, כשהרוויזיוניסטים והסוציאליסטים נחלקו בשאלה אם על התנועה להציב את הקמת המדינה היהודית כיעד שאליו יש לשאוף בעשורים הבאים, או שמא מדובר במטרה נשגבת אך רחוקה מדי. לא חלפו 50 שנה, ואפילו לא 20, ומדינת ישראל הייתה למציאות: מדינה בשר ודם שהיא טובה מכל חלום.
עשרות שנים חלמו בציונות הדתית על האפשרות להנהיג את המדינה. על ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה. לא עכשיו, אלא ביום מהימים, בעוד שנות דור. ומה קיבלנו כעת - חלום ושברו או חלום והגשמתו? מדוע הקולות במגזר חלוקים? האומנם רק משום שראש ממשלה חובש כיפה סרוגה הוא ראש ממשלת אחדות, ולא ראש ממשלת ימין במובנה הישן? התשובה היא לא. הסיבה העיקרית לתגובות המעורבות במגזר הדתי-לאומי, הסרוג, להקמת ממשלת בנט-לפיד, היא לא הרכב הקואליציה או הרוטציה - אלא העובדה שזהו כבר אינו מגזר אחד. הקיטוב במגזר הלך והחריף בשני העשורים האחרונים, ועתה הגיע ככל הנראה לנקודת אל-חזור.
בשנות ה-90 מרבית החתונות במגזר התנהלו במתכונת דומה: ישיבה מעורבת באולם שמחות, ריקודים עם מחיצה. בחתונות יותר "דוסיות" דאגו להקצות מקום מיוחד לגברים שהקפידו לשבת בנפרד, מיעוט קטן בקרב האורחים. מאז חלו תמורות במגזר, וקם תת-מגזר חרד"לי שעורך חתונות עם ישיבה נפרדת וכשרות מהדרין, במתכונת חרדית לכל דבר.
האם הפער בין קואליציית נתניהו לקואליציית בנט-לפיד הוא פער בין שמירת סטטוס-קוו להפרדת דת ומדינה? לא. הוא בין שתי גישות: של חרדים אשכנזים ושל רבני צהר
הפערים בין החרד"לניקים למפד"לניקים - במובן הדתי של המילה – גדלו והלכו: אורח חיים שונה, קוד לבוש שונה, מוסדות חינוך שונים, וגם תרבות צריכה שונה ושייכות חברתית-כלכלית שונה. הדברים הגיעו לידי כך שב-2013 העדיף הזרם החרד"לי מועמד חרדי לתפקיד רב ראשי אשכנזי על פני נציג המגזר, יו"ר ארגון רבני "צֹהר" הרב דוד סתיו. זאת הייתה הצהרה בריש גלי: לא אנשים אחים אנחנו. לא מגזר אחד.
עם פרוץ המשבר הפוליטי ב-2019 בחר בנימין נתניהו בחירה פוליטית בין שני מגזרים יריבים, המגזר הסרוג והמגזר החרדי, אחרי שקודם לכן נהג כמבוגר אחראי שמאזן בין הזרמים. הבלוק שהקים, ושאותו הוא מתעקש לכנותו "בלוק הימין", הוא בלוק ליכוד-חרדים ותו לא. ובשבוע שעבר הליכוד שילם את המחיר.
האם הפער בין קואליציית נתניהו לקואליציית בנט-לפיד הוא פער בין שמירת סטטוס-קוו להפרדת דת ומדינה? לא. הוא בין שתי גישות: של חרדים אשכנזים ושל רבני צהר. שתי מפלגות הקואליציה, יש עתיד וישראל ביתנו, אשר דגלן הוא דגל החילוניות, הביעו הסכמה כי הקו שינחה את הקואליציה בסוגיות דת ומדינה הוא קו רבני צהר, ארגון אורתודוקסי דתי-לאומי, וזהו הישג אדיר לציונות הדתית - אבל לא למפלגה של בצלאל סמוטריץ' שניכסה לעצמה את השם, אלא למגזר הסרוג.
סופי סופיה רון מוריהמתוך וויקיפדיההזרם החרד"לי מתנגד לכיפה של נפתלי בנט ומתן כהנא. זהו זרם שלא מעוניין בבחירת מועמד דתי-לאומי לתפקיד הרב הראשי, ושבדילמה בין הרב קנייבסקי לאמנת גביזון-מידן בוחר באפשרות הראשונה. מי הם הקולות במגזר עצמו שמביעים חשש ומתקשים להשלים עם המהלך? המופתעים. החלום התגשם מהר מדי ולא בדיוק בצורה שהם דמיינו.
ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה, שותפות של הציבור הדתי-לאומי בהנהגת המדינה, זו ביצה שנולדה רק אתמול. בשביל למלוך או להיות חלק מהמלוכה דרושים עזות מצח ונכונות לשותפות לאומית.
- סופיה רון-מוריה היא עיתונאית ופובליציסטית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
