זוכרים את מפלגת הגמלאים של 2006? אלה שכונו הפתעת הבחירות? אז קבלו את זו של הסיבוב הבא - הצעירים. היא מתעצבת ממש בימים אלה בירושלים ועל הגשרים. פוליטיקאים עוד לא הספיקו לזהם אותה, גם אין לה עדיין מנהיגים מכורי פרסום, אבל מי שמצמיד טוב את האוזן לקרקע, יכול לשמוע את זה בא. מה שהכניס את הגמלאים לכנסת ה-17 עם שבעה מנדטים לא היו ענייני פנסיה. זה היה טרנד של מחאה וכך יהיה גם הפעם.
מה בעצם הוציא את הצעירים האלה לרחובות בעונה הכי חמה של השנה עם מגפה משתוללת בחוץ? מה גרם להם להניף פתאום את הדגלים נגד שחיתות ובעד דמוקרטיה? הרי זה עולה על גדותיו של סדר היום כבר שלוש מערכות בחירות. מי שרוצה לקבל את התשובה לשאלה הזו כדאי שישים לב לצעירה אחת שעמדה בירושלים עם בנדנה אדומה ושלט ענק שזועק: "אנחנו הילדים של נובמבר 95'".
החבר'ה האלה, שחלקם נולדו ממש עם רצח רבין, לא באמת באו בגלל סיגרים ושמפניות, לא בגלל צוללות ואפילו לא בגלל הקורונה. הם באו כי הם מרגישים שמוכרים להם את המדינה, ובעיקר - שעובדים עליהם בעיניים.
זה לא שלא אכפת להם מכל השאר. תאמינו להם כשהם מדברים על שחיתות או על המכה הכלכלית שחטפו במשבר הקורונה. זו הפעם הראשונה שהם חווים משבר כלכלי שנוגע בהם. הם פוטרו מהעבודה והפנימו שהסיוע שהמדינה תושיט להם בעייתי במונחי הטווח הקצר, ובלתי אפשרי במונחי הטווח הארוך. כואב להם באמת.
אבל המרעום שפוצץ אותם לא נמצא שם. החרון שמורגש בצמתים וברחובות נובע פחות ממה שהמדינה לא עושה ויותר ממה שהיא כן עושה. הילדים של נובמבר 95' קלטו שמרמים אותם. שברגע הכי קשה, כשהכלכלה מתרסקת, כשרבע מהם מובטלים, כשמערכת הבריאות נוסעת על אדי הדלק האחרונים, המנהיגים שלהם נשארו ציניים להחריד.
כמו תמיד במשברים כלכליים מפליאים בזה החרדים. כמה מתסכל לגלות שמצעד הנפגעים שעושה את דרכו לירושלים בתקווה לקבל פיסה מתקציבי הסיוע, מגלה שמי שמחלק אותם הם ציידי הזדמנויות שרואים בסערה הכלכלית שמסביב אופציה לתחזוקה פוליטית. וכמה בלתי נסבל זה לגלות שהמנהיגים האלה אומרים לאומללים שנאנקים בתור: רוצים שנאשר לכם סיוע? בתנאי שנשלשל לכיסנו נתח ראוי.
אין דרך אחרת להבין את הדרישה של השר אריה דרעי לחלק תלושי מזון ב-700 מיליון רק למי שקיבל הנחה בארנונה. הוא יודע היטב אילו ערים החליטו לתת הנחות כאלה לתושביהן ולמי יזרמו המיליונים. אין דרך אחרת להסביר את התנאי של ח"כ משה גפני לאשר מענקי מדינה רק אם יחולקו לפי מספר הילדים במשפחה. כשאתה בן 25 ורואה זאת, אתה צריך להחליט: לצאת לרחובות או להוציא דרכון זר.
לילדים של חורף 95' קשה כשהמסעדה שהם ממלצרים בה מדוללת במספר הסועדים אל מותה העסקי. אבל הם מאבדים את כושר האיפוק כשהם רואים פוליטיקאים שמנצלים את זעקתם, מהדהדים אותה, ואז כשהרעש מסביב מחריש אוזניים והבלגן בשיאו, עושים עליהם סיבוב כדי לנסות ולהגדיל את מספר המתפללים בבתי הכנסת.
מה שאירוני בסיטואציה הזו זה ששני ראשי הממשלה מסונדלים. אם הם רוצים שימליצו עליהם בסיבוב הבא אצל הנשיא, הם חייבים להמשיך ולבגוד באמונתם ולשלם. אבל אם הם רוצים להיבחר, הם יצטרכו את הצעירים.
- משה פרל הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
