בתחילת ינואר התפרסמה באחד האתרים החרדיים כתבה יוצאת דופן על חני (אן) נויברגר, חרדית אמריקנית שגדלה בבית חסידי בברוקלין ולאחרונה מונתה – מתוקף היותה מומחית סייבר – לסגנית היועץ לביטחון לאומי בממשלו של הנשיא הנכנס ג'ו ביידן.
הכתבה המפרגנת בהחלט מהווה פריצת דרך, וזאת חרף צבא טוקבקיסטים זועם שהתרעם על מידת החצאית של הגברת, על המבט בעיניה, על כך שהיא יושבת בין גברים, ובכלל - על עצם העובדה שאישה חרדית התברגה כך בעמדה כה בכירה. הסיפור שלה מצטרף לזה של רחל פרייר, חרדית חסידית שאף שהיא פרצה תקרות זכוכית והתמנתה לשופטת בארה"ב.
מה מזכירים לנו סיפורי הצלחה אמריקניים שכאלה? דווקא את מחירי האוטונומיה הבלתי מוגבלת שייצרה השותפות הפוליטית הציונית-חילונית עם המפלגות החרדיות.
על מזבח השותפות וההסכמה מוקרבים רבים בחברה החרדית. כך למשל, אוטונומיית החינוך חוסמת כל אפשרות לקידום מערכת חינוך אלטרנטיבית חרדית בפיקוח המדינה, שהורים חרדים רבים משוועים לה. התוצאה היא הוא מאות אלפי ילדים וילדות שיצטרכו סעד רציני בהגיעם לבגרות בכדי להשתלב בשוק העבודה. המדינה משקיעה כיום מיליוני שקלים בפיתוח תוכניות לקידום השכלת חרדים, בעיקר גברים שלא זוכים ללימודי ליבה, אבל זו השקעה שהתשואה שלה, לפי כל המחקריים שנעשו בעניין, היא מפוקפקת עד בלתי קיימת.
חרף היתרונות נותרות הנשים החרדיות בארץ מחוץ לכל מעגלי ההשפעה והעשייה. זה מנומק בשלל טיעונים קלושים שאינם מחוברים למציאות של ימינו, כמו "כל כבודה בת מלך פנימה" והסברי צניעות למיניהם
על מזבח אותה שותפות מוקרבות גם הנשים החרדיות. השותפים הבלעדיים של מדינת ישראל מהמגזר החרדי הם גברים. הפוליטיקה הגברית חוסמת באופן בלתי מתנצל כל כניסה של אישה למוקדי קבלת ההחלטות באמצעות הפלטפורמות המפלגתיות החרדיות, ואלה שמנסות לעשות את הדרך בפלטפורמות לא חרדיות, זוכות לאיומים, השפלות ושיימינג.
בארה"ב, שבה לא קיים תיווך מפלגתי-פוליטי בין המדינה לבין הקהילות החרדיות, יכולות נשים כמו חני נויברגר ורוחי פרייר לטפס לצמרת. הדין וחשבון היחיד שהן צריכות להגיש הוא למשפחתן ולקהילתן הקרובה. הן לא חייבות לעבור דרך קירות בטון.
ארכיון: אן נויברגר ב-NSA ב-2015
האבסורד הוא שבבסיסן - נשים חרדיות בישראל הן לרוב משכילות, עובדות ובעלות כלים וכישורים גבוהים הרבה יותר מהחרדית-אמריקנית הממוצעת. בקהילות רבות שם, בגלל המציאות שבמסגרתה גברים חרדים עובדים ומתפרנסים יפה, הנשים מתעסקות בענייני הבית.
חרף היתרונות הללו נותרות הנשים החרדיות בארץ - המנכ"ליות, היועצות, נשות ההייטק והכלכלה, העיתונאיות, הפרסומאיות, הפעילות והיזמות החברתיות - מחוץ לכל מעגלי ההשפעה והעשייה. זה מנומק בשלל טיעונים קלושים שאינם מחוברים למציאות של ימינו, כמו "כל כבודה בת מלך פנימה" וטיעוני צניעות למיניהם, בזמן שהנשים החרדיות מזמן בחוץ בהוראת ובתמיכת הממסד החרדי ורבניו.
אסתי שושןצילום: אריאל בשורשנת הקורונה הוכיחה מעל לכל ספק שההנהגה החרדית הגברית כשלה ביכולת שלה לנהל אירוע מסוג זה. ההנהגה העסקנית הראתה עד כמה היא מנותקת מהשטח, מהאזרח והאזרחית החרדים, שאהבת התורה הפועמת בהם שולחת אותם בכל פעם להצביע עבורה.
הכשל המנהיגותי הזה אולי יגרום לתנודות כלשהן. אולי יקומו אלטרנטיבות חרדיות ישראליות כמו מפלגת "עם שלם" של איש ש"ס לשעבר הרב חיים אמסלם, ואלה יזכו סוף סוף לעדנה ויגרמו להבנה שכל עוד אין אפשרויות מתונות - יישמר המתח והפער הבלתי נסבלים בין דת ומדינה. בינתיים, באוטונומיה החרדית ימשיכו להשתיק נשים ולגדל דורות ללא עתיד, וחני נויברגר ודומותיה תוכלנה לצמוח רק על אדמת ניכר.
- אסתי שושן היא פרסומאית ופעילה חרדית פמיניסטית. מייסדת תנועת "נבחרות – נשים חרדיות לייצוג, שוויון וקול"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
