בבחירות לפרלמנט בבריטניה ב-1992 ערכו שתי רשתות הטלוויזיה הגדולות - BBC ו-ITN - מדגם טלוויזיוני כמקובל אצלנו, כלומר סקר שבמסגרתו מתבקש הבוחר מיד עם צאתו מהקלפי להצביע שוב באותו אופן. שתי הרשתות נכשלו בניבוי נצחונו של ג'ון מייג'ור הקונסרבטיבי. לאחר הסקר הסכימו כמעט כל המומחים והפוליטיקאים שהנשאלים שיקרו במדגמים. למה כמעט? משום שמועמד הלייבור שהפסיד בבחירות טען ההיפך: שהבוחרים שיקרו בקלפי אך דיברו אמת במדגם.
בבחירות 2015 טעה שוב מדגם הטלוויזיה בבריטניה - גם כאן לרעת הקונסרבטיבים. הסקרים שנערכו לפני הברקזיט וניבאו את ניצחון תומכי האיחוד טעו גם כן. בבחירות 2016 בארה"ב ניבאו הסוקרים שהילרי קלינטון תנצח את טראמפ וטעו. בבחירות 2020 הם טענו שג'ו ביידן ינצח את דונלד טראמפ באופן סוחף. הוא אמנם זכה, אבל בניצחון גבולי ביותר (בגלל שיטת האלקטורים, שינוי של כמה אלפי קולות במדינות מתנדנדות היו משאירים את טראמפ בבית הלבן).
ולבסוף, בשלוש מערכות הבחירות שעברו על ישראל בשנתיים האחרונות קיבל הליכוד יותר מנדטים בקלפי בהשוואה לתחזיות הסקרים, וכך גם בחישוב של שני המחנות, קיבל הימין יותר מנדטים מהצפי.
תומכי נתניהו מכונים ע"י מתנגדיו "ביביסטים", והתכונה המרכזית שמיוחסת למושג היא טיפשות. לעומת זאת תומכי נתניהו לא מייחסים טיפשות למתנגדיו, אלא התנשאות ושחצנות, שהן הרבה פחות מבישות
מדוע טועים הסקרים שוב ושוב? ומדוע הטעות היא כמעט תמיד באותו כיוון בכל העולם - הערכת חסר לכוחו של הימין? למי שסבור שהסוקרים הם שמאלנים שמביאים את משאלות ליבם אל תוך העבודה אזכיר את פנייה הנפולים של מינה צמח כשגילתה שגם התחזית שלה בליל הבחירות של ספטמבר 2019 טעתה בגדול לטובת השמאל.
סקרים לא טועים משום שערכו אותם באופן רשלני או משום שמספר הנשאלים קטן, אלא כמעט תמיד כי נשאלים רבים אמרו שיצביעו למפלגה X ובפועל הצביעו למפלגה Y. שאלת מיליון הדולר היא מדוע אנשים משקרים לסוקרים, ומדוע יש יותר אנשי ימין שאומרים שיצביעו לשמאל מאשר להיפך.
הוכחה ניצחת לכך שאנשים משקרים לסוקרים הובאה בעשור שעבר על ידי פרופ' קמיל פוקס, שערך סקר נרחב יום לאחר הבחירות ושאל את המשתתפים "האם הגעת אתמול לקלפי להצביע?". שיעור ההצבעה באותן בחירות עמד על 60% בערך, אבל יותר מ-80% מהנשאלים בסקר של פוקס טענו שהצביעו. לכאורה, משמעות הדבר היא שבערך מחצית מהנשאלים שלא הצביעו - שיקרו.
- תעשיית השקרים של סקרי הבחירות / פרופ' גבי וימן
אנשים לא שמחים להודות שלא הצביעו. זה לא נעים גם כשהם נשאלים על כך בשיחת טלפון על ידי אדם שאינם מכירים ושאין סיכוי שיפגשו בעתיד. כשאנחנו משוחחים ביחידות עם אדם כלשהו אנו מרגישים צורך לרצותו ולהשאיר רושם חיובי. זהו אינסטינקט חברתי בסיסי שלטובתו אנו מגייסים הרבה שקרים לבנים. והאינסטינקט הזה הוא הדבר שמפיל את הסקרים שוב ושוב.
הרבה ישראלים שתומכים בבנימין נתניהו - כמו תומכי ימין רבים במדינות אחרות - מתביישים לחשוף את הנטיות הפוליטיות שלהם לסוקר מתוך אותו אינסטינקט. תומכי נתניהו מכונים על ידי מתנגדיו "ביביסטים". שלא בצדק, התכונה המרכזית שמיוחסת למושג "ביביסט" היא טיפשות. לעומת זאת תומכי נתניהו לא מייחסים טיפשות למתנגדיו, אלא התנשאות ושחצנות, שהן הרבה פחות מבישות.
התוצאה היא ש"אינסטינקט הרושם הטוב" מביא הרבה יותר תומכים של נתניהו לשקר בסקרים מאשר מתנגדיו. בניגוד לסקר, הקלפי היא סטרילית. מאחורי הפרגוד, כשאתה לבד עם אלוהיך, קל יותר להיות כנה.
מתי יהיו תוצאות? ריאיון עם אורלי עדס
(צילום: אלכס גמבורג, שמוליק דודפור)
ניתן לצפות שעורכי סקרים ייקחו בחשבון את ההטיה הזו וינסו לתקן אותה בניבוי התוצאות, אבל העובדה שאותה טעות חוזרת בכל בחירות מעידה שזה לא קורה. יש שיטות התנהגותיות חדשניות שיכולות לזהות תשובות לא כנות בסקרי בחירות, אבל הן יקרות יחסית וחברות סקרים נמנעות מלהשתמש בהן.
פרופ' אייל וינטרצילום: ליגל קוקכשמערכת הבחירות צמודה, כפי שקורה בישראל, גם טעות קטנה בסקרים עלולה להיות קריטית בקביעת הגוש המנצח והמפלגות שעוברות את אחוז החסימה. סקרים משפיעים על ההחלטות שלנו בקלפי. ניתן להצדיק מדוע ראוי לאפשר את פרסומם של סקרים אמינים למרות השפעתם, אבל האם ניתן להצדיק מצב שבו סקרים שאינם אמינים משפיעים על החלטת הבוחר?
מדינות רבות אוסרות על פרסום סקרים כמה שבועות לפני הבחירות, בניגוד לימים ספורים אצלנו. בהיעדר חוק אחר, חשוב שאנו האזרחים ניקח אותם בערבון מוגבל, בעיקר כשאנו מאחורי הפרגוד ופתקי הרשימות לפנינו.
- איל וינטר הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
