כרגיל הממשלה מבינה באיחור, והפוליטיקאים עוד מגמגמים. כדאי להסביר להם: הסיפור של חוסר האכיפה והמשילות, בעיקר בציבור החרדי, הוא רעידת האדמה שחשבתם שלעולם לא תגיע. עם יותר מעשרת אלפים נדבקים ביום, עם נשים יולדות שמאושפזות במצב קשה ורופאים שמזהירים מקריסה, העסקה הפוליטית המושחתת שחתמה הממשלה עם מנהיגים חרדים – כמו כל ממשלה אחרת בעשרים השנים האחרונות – קורסת.
היא קורסת לא בגלל שראש הממשלה נתניהו מבין שעליו לעשות מעשה, לא עדיין. היא קורסת משום שהציבור חשוף ומשלם באורח יומיומי את המחיר הכבד, בכלכלה ובנפש, בגלל המחדל הנורא של הפקרות.
אמש בבני ברק
(צילום: נדב אבס, הבני ברקים, שמעון ברוך, דוברות המשטרה)
חלקים גדולים בציבור החרדי עצמו כבר מתקוממים נגד ההפקרות הזו. אבא צעיר כתב לי לפני כמה שבועות על תלמוד התורה של הבן שלו, וביקש שאפרסם – כדי שייסגר. שאלתי מדוע הוא אינו פשוט נמנע מלשלוח את ילדיו, והוא השיב שהנורמות בחברה החרדית לא מאפשרות לעשות זאת. צריך גורם חיצוני. חרדים רבים שבויים בידי מנהיגים מנותקים, מושחתים בעצמם ופחדנים. לא שזה מיוחד לחברה החרדית. הכותרת של עיתון המבשר הבוקר הייתה "אחוז החולים הקשים מהציבור החרדי גבוה פי ארבעה מהציבור הכללי". מתוך סולידריות עם העולם החרדי, צריך לכפות את הסגירה הזו, כפי שהיו כופים בכל מקום אחר.
הדרישה היא מדינה עכשיו. מדינה בכל מקום. מדינה בתל אביב, במאה שערים, מדינה בפלג הירושלמי, מדינה בתל שבע וברהט, מדינה שמסיירת ברחובות, מדינה שאם היא כופה סגר – היא כופה אותו באורח שוויוני.
יש כתיבה נרחבת על כך שבציבור החרדי יש אוטונומיה. זו לא אוטונומיה, אם הכללים שבתוכם היא פועלת אינם נאכפים. זה סתם מרד, וההשפעה שלו על בריאות הציבור – ובעיקר על בריאותם של קשישים, נשים וילדים חרדים, הקורבנות האמיתיים – אדירה. לישראלים נמאס מהיללות וההסברים של הרשויות, אלה שמחלקות ביד נדיבה דו"חות בערים ערביות אבל לא במודיעין עילית או בביתר. ההימאסות הזו הגיונית: אנחנו חוזים בהתפרצות שעלולה בפשטות לאיין חלקים נרחבים ממבצע החיסון, ואנחנו חוזים בפשיטת רגל של ממשלה שאיננה מסוגלת לעשות את מלאכתה. לשלוט.
לכל מקום שבו יש זלזול בהנחיות צריך להכניס כוחות גדולים של משטרה ורשויות אכיפה, ולוודא שזה נאכף. ושהם יישארו שם. לזרמים שיש בהם הפרה צריך לשלול תקציבים, מיד. לא לאיים בשלילת תקציבים. לשלול. המשטרה לא צריכה לחכות לדיווחים על הפרה. היא צריכה להיות נוכחת במספרים יוצאי דופן בשכונות וערים, חרדיות וחילוניות, בתל אביב וביהודה ושומרון.
כל מרכיבי הממשלה העתידיים מטעם עצמם – מבנימין נתניהו, דרך גדעון סער, יאיר לפיד, נפתלי בנט ואחרים – צריכים להבין שזו לא דרישה שתלך לשום מקום. שהם לא ירימו טלפון לחצר החרדית המקורבת ויגידו 'אל דאגה, אני רק חייב לדבר ככה לציבור, אבל מאחורי הקלעים הכול יהיה בסדר'.
לא יהיה בסדר. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שורה של אוטונומיות תרבותיות, חינוכיות, דתיות ופוליטיות שתובעות ליטרת בשר ואכיפה נפרדת ורגישות ספציפית; היא לא יכולה להרשות לעצמה את זה בשגרה, אבל בפרט לא במגיפה עם התפשטות של וריאנט בריטי. מדינה – עכשיו. לא עסקאות מלוכלכות, לא התחנפויות והשפלה עצמית של ראש הממשלה בפני הרב קנייבסקי, לא משטרה שעושה טובה שהיא פועלת ומבקשת ברכות באירועים של התפרעויות.
יש פה מגיפה, היא גובה קורבנות, והיא מסוכנת לבריאות הציבור. אל מול הצורך לבצע דברים ניצבים שורה של גורמים. מפיצי שקרים וקונספירציות בפייסבוק, שלעתים נתלים בהתנגדות לראש הממשלה כדי לקדם כזבים. פוליטיקאים שטוחים ופופוליסטים מכל המחנות שרוצים לדבר על דרכונים ירוקים ולחלק הקלות בשעה שהתחלואה רק עולה. רבנים ואדמו"רים שלא אכפת להם מהציבור שלהם, או שבויים בתפיסות פייק ניוז לגבי הנגיף. ממשלה שלא עושה פעולות רציניות נגד כל אלה. אם החיסון יעבוד כשורה, כבר בימים קרובים נקווה לראות התייצבות במספר החולים הקשים. אבל גם אם התרחיש החיובי יתרחש, רבים עוד ימותו – ולשווא. ככה זה, כשאין מדינה.
