ביום שבו בוצעה עסקת גלעד שליט, ו-1,028 מחבלים, רבים מהם עם דם הידיים, יצאו לחופשי, קיבלתי מכתב מלוחם שייטת. הוא זעם. הוא חשב שזו חרפה. "אם חס ושלום אגיע למצב שבו ארגון טרור יחטוף אותי, בבקשה מכם: אל תעשו הפגנות, אל תתראיינו, אל תספרו כמה כואב לכם, אל תפיקו פסטיבלים ופסטיגלים בשמי. כל סוחר מתחיל יודע - ככה לא מורידים מחיר... אני לא רוצה שכל העולם יידע מי אני ומה שמי, בזמן שאף אחד לא זוכר איך קוראים לחייל שנהרג לידי... לא מוכן שהרעיון לשחרורי יהפוך לדוגמה שאחריה אסור להרהר. לא רוצה שיסתמו את הפה לכל מי שמעז לחשוב אחרת. לא רוצה שכלי תקשורת ישתמשו בי כדי להעלות רייטינג, לא רוצה שזמרים יוציאו עליי מזמור כדי לשפץ את התוצאות שלהם בגוגל".
הוא הוסיף: "אל תעשו לוגו מהתמונה שלי, אל תצרפו את הפרצוף שלי לפרופיל בפייסבוק, אל תסגננו מהצללית שלי סלוגן. אל תשכרו משרדי פרסום כדי לעצב את דעת הקהל ודעת מקבלי ההחלטות, אל תקימו צוות קריאייטיב, צוות אופטימיזציה, צוות שיווק, אל תקימו מטה, אל תעשו ישיבות עבודה עם בורקסים ומצגות, אל תעשו 'סיעור מוחות' ואל 'תיצרו סחף ציבורי'... לא רוצה שיספרו את הימים שאני יושב, אל תוציאו סיכות ודגלים ועניבות וחולצות... זה מוריד את הסיכוי שלי לצאת, זה זורה חול בעיניים של מקבלי ההחלטות. אני לא תוכנית ריאליטי: לא רוצה שתבואו להצטלם עם אבא שלי למזכרת בזמן שמשחררים אלפי רוצחים בשבילי. לא רוצה שתניפו דגלי כחול לבן בזמן שהאווירה כולה צווחת דגל לבן".
פרסמתי אותו במלואו, אז ב-2011, לאחר שווידאתי שחייל בשר ודם מהשייטת כתב אותו. זה היה כואב. משום שהוא גם ניבא את העתיד לבוא כתוצאה מהשחרור ההמוני. "לא רוצה שלאינתיפאדה הבאה יקראו על שמי", הוא כתב אז. אינתיפאדה לא הייתה. אבל נרצחים כתוצאה מהשחרור ההמוני – היו גם היו.
ייתכן שאנחנו נכנסים למערכת בחירות נוספת, וייתכן שעל רקע חידוש השיחות עם החמאס, עסקת חילופין עלולה להיות אטרקטיבית במיוחד. הרי אנחנו רחמנים בני רחמנים
אני מרגיש נאלץ קצת לחזור לנושא שכבר עסקתי בו רק לפני ימים אחדים, משום שיש מי שמבקש שהנושא יירד מסדר היום. זה כולל אנשים שכואב להם. הם יצאו לאחרונה נגד ח"כ צבי האוזר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ש"מבקש לשלול כלל ועיקר שחרור אסירים ביטחוניים. נכון יהיה לצפות מנבחרי ציבור – בוודאי אלה המעורבים והעוסקים בסוגיות ביטחוניות – להפגין מנהיגות, להימנע מהתבטאויות שאינן מדויקות ויש בהן כדי ליצור תבהלה בציבור ואף שיתוק מפני קבלת החלטות מדיניות ראויות ונדרשות".
יסלחו אלה שכבר מתחילים בקמפיין למען שחרור המוני של מחבלים, תמורת שניים שעברו מרצונם לרצועה, ונקווה שהם עוד חיים, ועוד שתי גופות של לוחמים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד קמפיין חד-צדדי, כפי שכבר קרה במקרה של גלעד שליט. אנחנו חייבים להקשיב טוב ללוחם שהעדיף להיות אנונימי.
(צילום: משי בן עמי)
אנחנו חייבים לעצמנו דין וחשבון, ובכלל זה – לזכור ולהזכיר שישראלים נרצחו על ידי משוחררי העסקה. כתבתי ביום שישי שעשרה נרצחו. קיבלתי תגובות זועמות על כך שנרצחו יותר. אז כן, אנחנו חייבים לעצמנו את הדיון הזה, כדי שלא נזדקק לו שוב וכדי שלא נספור שוב את הגופות שעלולות להיות מוטלות לנו נגד העיניים.
ויש עוד דאגה. משום שייתכן שאנחנו נכנסים למערכת בחירות נוספת, על כל קלקלותיה. וייתכן שעל רקע חידוש השיחות עם החמאס, עסקת חילופין עלולה להיות אטרקטיבית במיוחד. הרי אנחנו רחמנים בני רחמנים. הרי זה לא חשוב מה יהיה המחיר, עשרות מחבלים או מאות, שוב יהיו לנו טקסים ללא הפסקה בשידורים חיים, שוב נראה את המשפחות דומעות, וספק אם יהיו עיניים רבות שיישארו יבשות.
אז עכשיו, ואולי דווקא עכשיו, צריך להזהיר מפני עוד עסקה שכולה חרפה. עכשיו צריך להזכיר את המכתב של לוחם השייטת, שמייצג לוחמים נוספים. ועכשיו צריך להזכיר שדווקא משום קדושת החיים, אין שום צורך לשחרר מחבלים, כאשר ברור מראש שהם יגרמו לשפיכות דמים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
