5 צפייה בגלריה
מימין למעלה, עם כיוון השעון: ד', איתיאל סייאני, מריה ואביבה לוי
(צילום: שאול גולן, יריב כץ, דנה קופל, קובי קואנקס)
מריה לא מוצאת מי שישכיר לה דירה, איתיאל הותקף באכזריות, מהגן של אביבה נשרו ילדים, ול' סופג איומים משכנתו. לקראת חודש הגאווה הבינלאומי שיחל מחר (יום ג'), מדינת ישראל מחויבת לעצור ולהסתכל בבושת פנים על הנתונים.
לפי דוח הלהט"בופוביה של האגודה למען הלהט"ב שפורסם השנה עולה כי בכל שלוש שעות מדווח מקרה להט"בופובי (לעומת ארבע שעות ב-2019) – כלומר, התנכלות או התעללות על רקע הנטייה המינית או הזהות המגדרית. בשנת 2020 דווחו למרכז הדיווח של האגודה קרוב ל-2,700 מקרים להט"בופוביים, עלייה של 27% מאשר ב-2019. 28% מהפגיעות שדווחו אירעו בתוך המשפחה, וכ-25% במרחב הקרוב לבית. 315 צעירים וצעירות נאלצו לעזוב את בתיהם בגלל מצוקה על רקע היותם להט"בים – עלייה של 16% לעומת 2019.
"בתקופה האחרונה אנחנו מזהים עלייה במקרי הלהט"בופוביה, בין אם במרחב הציבורי, במקומות העבודה או ברשתות החברתיות", מסביר מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב, רן שלהבי. "המציאות שבה כל שלוש שעות מדווח מקרה להט"בופובי למרכז הדיווח של האגודה היא מציאות קשה שאסור לנו לקבל. בסופו של דבר, מדובר במאבק על החיים שלנו במובן הבסיסי ביותר. מדובר בזכות הבסיסית של כל אחת ואחד לחיות את חייהם בביטחון, ללא אלימות ושנאה".
שלהבי מסביר כי בשנה האחרונה השנאה התגברה, ולטענתו היא מקבלת לגיטימציה מגורמים קיצוניים שיושבים בכנסת. "קוראים לנו סוטים ורואים בנו דבר לא לגיטימי. אנחנו מקבלים יותר דיווחים מאוכלוסיות שלא הגענו אליהן בעבר, למשל בחברה הערבית והחרדית. במקרים מסוימים מדובר על נערים ונערות שנזרקו מביתם בשל זהותם וכעת צריכים וצריכות לבנות חיים חדשים. במקרים אחרים מדובר על אפליה במקומות העבודה או התנכלויות במרחב הביתי, בו אנחנו רואים יותר מקרים גם בגלל הקורונה.
"אנחנו מבינים שההתייחסות ללהט"בופוביה צריכה להיות התייחסות רוחבית: החל מסיוע ממוקד לפונה ונתינת מענה רגשי וסוציאלי, יצירת קשר עם המשטרה והרשות המקומית, דרישה לגינוי מוחלט מראש הרשות ולפעילויות הסברה בעקבות כך. שנתיים אחרי הרצח הנורא ב'ברנוער' האגודה פנתה למשטרה וביקשה פירוט על מקרי השנאה והאלימות שהתרחשו כלפי הקהילה הגאה. לא היה פירוט, כי המשטרה לא אספה מקרים להט"בופוביים והיא לא מרכזת עד היום".
וכך, במקום התקדמות וחתירה לשוויון זכויות, ישראל נמצאת בנסיגה בנושא. הנה הקולות הסובלים יותר מכל מהתופעה.
"לא מוצאת דירה בגלל שאני טרנסג'נדרית ערבייה" | מריה
כבר חצי שנה שמריה (שם בדוי) לא מוצאת דירה. כל רכושה נמצא ברכבה, והיא מתגוררת בדירות זמניות של "Airbnb" ומשלמת הון עתק ללילה, הכל כדי לא לחיות ברחוב. "אני לא מוצאת מי שישכיר לי דירה בגלל שאני טרנסג'נדרית ערבייה", היא מסבירה לנו בכאב. "פגשתי כבר למעלה משלושים בעלי דירות. בכל פעם מחדש הגעתי לפגוש את בעל הדירה ולראות את הנכס, ואחרי שפגשו אותי זה הפסיק להיות רלוונטי.
"רוב בעלי הדירות לא אמרו לי שזו הסיבה באופן חד-משמעי, הם פשוט נעלמו אחרי שבאתי לראות את הדירה, או שהפסיקו לענות לי להודעות, או שפתאום שלחו לי שהדירה כבר לא רלוונטית. באחת הפעמים, ממש דקות ספורות אחרי שראיתי את הדירה, בעל הדירה שלח לי הודעה שהיא כבר לא רלוונטית. במקרה אחר בעלת הדירה הסתכלה עליי ואמרה: 'יש פה בעיה, את ערבייה וגם טרנסית, אני לא יכולה להשכיר לך'".
הסכומים הגבוהים שהיא משלמת על לינה הכניסו את מריה למצוקה כלכלית. "נאלצתי לוותר על הלימודים שלי. אני מוצאת את עצמי משלמת מאות שקלים ללילה על דירות כדי לא להיות ברחוב. עכשיו, בגלל שהתחיל הקיץ ונגמרה הקורונה, המחירים עולים, עוד יותר בסופי שבוע".
"זה מכעיס אותי, מה אכפת להם? אם המשכירים יפנו לבעלי דירה קודמים שלי הם ישמעו שתמיד שמרתי על הנכס, תמיד עמדתי במועדי התשלום של השכירות. אני דיירת טובה. אני מרגישה שכל הזמן דוחים אותי, וזה מכניס אותי לדיכאון, אני בוכה כל יום. אני מרגישה שאין לי מחסה, שאני יכולה כל רגע להיות ברחוב עם הדברים שלי. כל הרכוש שלי ברכב, אני מרגישה כמו הומלסית. קשה לי להתרכז בעבודה, כל הזמן הראש שלי בלחפש בית".
ההתמודדות עם להט"בופוביה לא חדשה למריה. מאז החלה תהליך שינוי מגדרי לפני כשמונה שנים היא מתמודדת עם תגובות, הערות ואיומים. "לפני כמה ימים הלכתי לקיוסק והמוכר אמר לחבר שלו: 'תראה, יש פה קוקסינל'. כשניסיתי להעמיד אותו במקום הוא איים עליי עם מקל. אני מרגישה לא שייכת לעולם הזה. איך דבר כזה יכול לקרות?"
"ארבע שנים שאנחנו חוות שנאה" | אביבה לוי
מאז יצאו מהארון, אביבה לוי (50) מבאר יעקב ובת זוגה חוות בקביעות אירועי שנאה על רקע נטייתן המינית. המקרים סובבים את גן הילדים שמנהלות השתיים. "בת הזוג שלי ואני יחד 12 שנה, אבל רק לפני ארבע שנים החלטנו לצאת מהארון", היא מספרת. "הפחד שלנו תמיד היה העסק, לא רצינו לחשוף בגללו. מבחינת ההורים היינו חברות שהחליטו לפתוח גן".
בארבע השנים החולפות חייהן נראים כך: בכל כמה חודשים מתפרסמים פוסטים פוגעניים בפייסבוק בנוגע לזהותן המינית, כשבין השאר נכתב: "תשימו לב איפה אתם שמים את הילדים שלכם, הגננות לסביות", ומספר פעמים נתלו שלטים נגדן ברחבי היישוב. השיא היה לפני כשלושה שבועות, אז רוססו קירות סמוך לגן עם הכיתוב "גן הלסביות", ושלט נתלה בכיכר מרכזית ביישוב: "מותק של גן מנוהל על ידי לסביות".
"זה מתסכל מאוד", אומרת אביבה, "ארבע שנים שאנחנו חוות שנאה. כל הורה או מתעניין בגן ראה את השלט בכיכר. במשך שנים נשארנו בארון כי פחדנו שהורים לא יסמכו עלינו, וזה באמת קרה. אחרי שיצאנו הייתה נשירה מהגן. הורים פתאום הוציאו את הילדים שלהם מכל מיני סיבות. 'זו לא האווירה שאנחנו מצפים בגן', 'זו לא דרך החינוך שאנחנו קיווינו להנחיל לילדים שלנו'".
"בדרך כלל בגן יש אמא שבת ואבא שבת, אנחנו החלטנו שאצלנו בגן יהיה את כוכב השבת, כי יש כל מיני סוגי משפחות. אנחנו במאה ה-21 וחלק לא קיבלו את זה. זה מזעזע, חשבנו לעזוב את הענף, לא רצינו להתעסק יותר. אבל זה מה שאנחנו יודעות ואוהבות לעשות".
לאביבה יש ילד בוגר (21), השתיים מגדלות בת משותפת (שנתיים), ובת הזוג בהיריון עם תאומים. למרות שמרכז חייהן בבאר יעקב, הן שוקלות לעבור לעיר אחרת, בה הן מקוות שיתקבלו בפתיחות גדולה יותר. "המדינה לא מתקדמת מבחינת שוויון זכויות לקהילה הלהט"בית", טוענת אביבה, "לא מבחינת הכרה, לא מבחינת חופש בחירה. אני בחרתי לחיות כך את החיים שלי, אני לא פוגעת באף אחד, אני לא מכריחה אף אחד לחיות כמוני – אז שאף אחד לא יכריח אותי לחיות כמוהו".
"אני מרגיש חוסר ביטחון בבית שלי" | ד'
ד' שם בדוי (30), שהחל את תהליך השינוי המגדרי שלו בגיל 28, סבל במשך שנתיים מאיומים משכנתו. "זה התחיל מדברים קטנים", הוא מספר. "הייתי חוזר הביתה בערב והיא הייתה תופסת אותי לשיחות לא נעימות, כביכול על נושאים של שכנות, אבל בצורה מאוד תוקפנית".
בחלוף הזמן האיומים החמירו, והופיעו כמעט בכל פעם שהסתובב בחצר הבניין, שטח המיועד לכל דייריו. "היא הייתה צועקת עליי מהחלון אם הייתה רואה אותי למטה. הייתה שולחת לי הודעות כשאני נמצא בגינה. באחת הפעמים היא שלחה לי הודעה: 'לא הבנתי, באת ללכלך לי את הגינה? כדאי שתעלה למעלה, אחרת אני ארד למטה, ולא יהיה לך נעים'. זה היה השלב בו הרגשתי מאוים והגשתי תלונה במשטרה.
"אחרי התלונה היו לי כמה חודשים של שקט. ידעתי שהיא מדברת עליי מאחורי הגב, אבל היא לא פנתה אליי באופן ישיר. לפני חודש זה חזר, והיא התריעה בפניי שלא יהיה יום בו אעלה הביתה בלי איומים. ניסיתי להתקשר שוב למשטרה, ונאמר לי שאין מה לעשות. היא קראה לי 'הילדה שהדביקה לה ז...' בפני אחת השותפות שלי. לפי התחושה שלי היא אומרת לי שאני לא יכול להתקיים פה במרחב. יש תקופות בהן אני מרגיש חוסר ביטחון בבית שלי, במרחב הפרטי שלי. אין בסיס להתנהגות שלה. היא בנתה עליי משהו בראש, ואני חושב שיותר קל לעשות את זה למישהו ששונה במראה שלו. רואים עליי שאני טרנס, ואלה דברים שקל להשתמש בהם אם רוצים".
בנוגע לתהליך שעבר אומר ד': "זה היה נורא מהיר. יצאתי מהארון המגדרי כשהייתי בשנה ד' בלימודים. בכל מקום בו אני נמצא ילדים קטנים וגם בני נוער שואלים אותי אם אני בן או בת. ילדים קטנים שואלים בצורה סקרנית, וילדים קצת יותר גדולים מביעים חצי סקרנות וחצי טיזריות. הם פשוט לא מבינים, ואף אחד בחברה לא לימד אותם אחרת. אנשים צריכים לחנך את הילדים שלהם בצורה לא אלימה. זה עצוב שזה קיים במדינה שמחשיבה עצמה למתקדמת ודמוקרטית".
"שאלו אם אני הומו ותקפו אותי" | איתיאל סייאני
לפני כחודש, לאחר שסיים בילוי עם חבריו בבר במתחם יס פלאנט בראשל"צ, עבר איתיאל סייאני (21) את הסיוט של חברים רבים בקהילה כאשר הותקף על ידי חבורת צעירים. "הם צעקו לי 'מתחנגל, מה אתה, הומו?', עניתי שכן ואז הכל נהיה שחור", הוא משחזר. "הם היו 15 אנשים. נתנו לי בוקסים לפנים, מכות לגב והפילו אותי עד שמשמיים הגיע נהג מונית, שהכניס אותי לאוטו של החברות שלי שהיו ליד. הם המשיכו לפגוע במכונית בזמן שישבנו בתוכה, ממש פירקו אותה, עד שהמשטרה הגיעה ואז הם ברחו. אם המשטרה לא הייתה מגיעה – לא הייתי פה".
הזמן ריפא אולי חלק מהפצעים של סייאני, אבל לא את הנפש. את האירוע הקשה שעבר הוא ממשיך לחוות שוב ושוב בראשו, ומתקשה לחזור לשגרת חייו. "אני לא מאמין שאנשים יכולים לעשות כאלה דברים. זה מזעזע בעיניי. האירוע הזה חוזר אליי כל הזמן מאז שהוא קרה. אני בוחן כל בן אדם שאני רואה ברחוב. אם מתקרבים אליי יותר מדי, אני מתרחק. למה אני צריך לחיות ככה?
"המדינה לא באמת נלחמת על שוויון זכויות. בסופו של דבר הכל מתחיל בחינוך, אנשים מתנהגים ככה כי זו הדרך בה חינכו אותם. זה עצוב מאוד שאנחנו חיים במקום שאתה מותקף ברחוב בגלל הזהות המינית שלך. לפעמים בא לי לעבור למדינה אחרת. משנה לשנה האלימות והגזענות גוברות פה. אם בשנה שעברה שמעתי באחת מכל חמש מסיבות שיצאתי אליהן קללות, אז עכשיו בכל מסיבה אני סופג קללות והערות כמו 'מתחנגל' ו'הומו'".
