באווירה מרגשת נפרד אתמול נשיא המדינה היוצא ראובן ריבלין משופטי בית המשפט העליון. את הנשיא ליוותה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, נשיאי בית המשפט העליון בדימוס אהרו ברק, אשר גרוניס, דורית בייניש ומרים נאור ושופטים בדימוס .
הנשיאה חיות אמרה לריבלין: "אין זה סוד כי בתפקידים קודמים שמילאת ובהם בין היתר כיושב ראש הכנסת, לא חסכת את שבט הביקורת גם ממערכת המשפט ומבית המשפט העליון אך לצד ביקורת זו היטבת להבין את חשיבותה של רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה ודאגת לשמור על מקומה ומעמדה זה במרקם השלטוני בישראל. לא אחת אף ראית לנכון להשמיע דברים נוקבים ואפילו דברי תוכחה כאשר סברת שהשעה מצדיקה זאת, ועשית כן מתוך אהבת אמת לעם ולמדינה ודאגה כנה לעתידנו וללכידותנו".
ריבלין נפרד מצמרת בית המשפט העליון
(צילום: אבי קנר, הקלטה: שמואל אטינגר, לע"מ )
נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, ידידו של ריבלין, העלה את זכרה של נחמה ריבלין ז״ל. "רעייתך חסרה לי. היא הייתה חלק גדול מקשר הידידות בינינו", אמר ברק והמשיך: "היחסים בינינו הם בני הרבה שנים. הייתי מורה שלך להרבה מקצועות ושמרנו על קשר. הקשר בינינו התחזק כשהיית יו"ר הכנסת ואז גם גברו בינינו ההתנגשויות. אז, כעסת מאוד על התרחשויות אותן שנים וחלק מהשערות הלבנות שלי הן בגלל העימותים עם רובי, אבל תמיד שמרנו על הידידות בינינו והיא אפילו התחזקה. כנשיא המדינה הקשר בינינו הלך והתחזק. שוחחנו הרבה על חוק יסוד החקיקה כי שנינו חסידים גדולים שלו".
הנשיא ריבלין אמר כי "מערכת המשפט הישראלית היא ללא ספק מהישגיו המפוארים, וביטוייו המובהקים של החלום הציוני והריבונות היהודית בארץ ישראל. באופן שנובע ישירות מעולם המחשבה היהודי, מערכת המשפט בישראל, צומחת מתוך מסורות עמוקות, של דין ודברים. מתוך הכרה עמוקה בכובד האחריות של היושבים בדין, מנגנון ההכרעה של מערכת המשפט הישראלית לא נמנע מפסיקה נחרצת, אך הוא עושה זאת, תוך מחויבות עמוקה, להקשבה לכלל הצדדים, בכל מחלוקת, ולהשמעת קולם. זאת, גם מתוך אמונה אמיתית, שורשית, בחשיבות קיומן של מגוון הדעות והאמונות החיות זו לצד זו ובמחויבות שלנו אלה לאלה, גם למי שדעותיהם שונות משלנו.
"לאורכן של שנותיי כמשרת הציבור בישראל, לא תמיד ראינו עין בעין. היו מחלוקות בינינו, אבל תמיד היו אלה מחלוקות לשם שמיים. תמיד ניצבתי לפניכם – נבוך. מלא הערכה וכבוד על שאתם מגלמים בשבתכם בבתי הדין הישראליים, את תקומתו של העם היהודי בארצו, את היכולת שלנו לשַׁכן בכפיפה אחת את מאזני הצדק ואת חרב ההכרעה ואת בנייתה של מערכת משפט עצמאית שאין עליה, אלא מוראו של הדין, מערכת משפט, איתנה, הזוכה לכבוד והערכה בעולם כולו. ומה זה אם לא מימושו, הלכה למעשה, של החלום הציוני".
