שר החינוך יואב גלנט העניק לעצמו מחמאות בלי סוף ביממה האחרונה. בראיון לחדשות 12 הוא טען בחשיבות עצמית מרובה שהוא אופטימי ולכן הוא מצליח, והבוקר (ה') ב"ידיעות אחרונות" הוא כבר העניק לעצמו ציון 90. פחות הטריד אותו הסקר שהוצג כמה דקות קודם במהדורה ולפיו 80% מהציבור הישראלי חושבים שהממשלה ניהלה רע למדי את החינוך במשבר. הוא גם לא סבר שלהצניע לכת זה ערך שכדאי ששר חינוך ישקף לתלמידי.
בינתיים, בת ה-6.5 שלי נרדמה אתמול אחרי בכי גדול. היא הייתה מלאת חששות מכך שהיא צריכה שוב להתחיל את כיתה א', בפעם השלישית או הרביעית השנה. מי סופר. הגדולה שבכיתה ד' אמרה לי שהיא מבינה אותה, כי היא בכלל לא זוכרת איך נראית הכיתה שלה.
ולא רק הן חזרו הבוקר ללימודים. גם אישי, מנהל בית הספר שהכין להן את קופסאות האוכל, עשה את זה תוך מענה לאינסוף הודעות מהורים שרק רצו לשאול, ובצדק. במועצות אזוריות, שבאחת מהן בית הספר שלו, יש מתווה אחר שעוד לא מאפשר לפתוח, ולך תסביר לכולם איך אמור לתפקד משהו שפשוט לא עובד.
השר גלנט מקפיד לדקלם שצריך להביט על המציאות בצורה אחראית, אבל לוקח אפס אחריות בכל מה שקשור לנפש של הילדים, לצורך שלהם במפגשים ובתחושת ביטחון במקום שאליו הם צועדים בבוקר
הילדים של החברים שלנו, בכיתות גבוהות יותר, כאלה שכבר מבינים עניין, אומרים שברור להם שאף אחד בממשלה לא סופר אותם. ככה פשוט, ישיר, דוקר ישר בלב. בני ה-13-12 שביניהם פספסו את הרגע של להיות הכי גדולים ביסודי ואת תחילת חוויית חטיבת הביניים. מנחם לחשוב שאולי לפחות הם קיבלו שיעור חשוב באזרחות השנה, ואיבדו את התמימות האזרחית שלהם. אמנם אין להם עדיין זכות הצבעה, אבל הנערות והנערים האלה הבינו שהם פשוט לא מעניינים את הממשלה שלהם.
אם יש מערכת שמשבר הקורונה סיפק לה הזדמנות אדירה לשינוי זו מערכת החינוך. שנים אנחנו מייחלים לרגע שבו היא תעבור התרעננות, תתחדש, תשנה את השיעור הפרונטלי, שמאבד כל כך הרבה ילדים, בדרך ללמידה קבוצתית, מבוססת פרויקטים ובונה הצלחות.
זה דורש תכנון, מחשבה יצירתית, אומץ לחולל שינוי - בדיוק כל מה שחסר בניהול המשבר הזה. וזה דורש דבר נוסף – להפסיק להסתכל על מערכת החינוך כעל מסגרת שמאפשרת להורים לילדים קטנים לצאת לעבודה. כשנותנים "מסגרת" לילדים שלא יכולים להישאר לבד בבית, לא רק שמשאירים מאחור את מי שיכול, אלא גם שוכחים את המילוי והתכלית.
נילי רייכמןאלעד גוטמןוהשר גלנט? הוא מקפיד לדקלם שצריך להביט על המציאות בצורה אחראית, אבל לוקח אפס אחריות בכל מה שקשור לנפש של הילדים, לצורך שלהם במפגשים, בחברים ובתחושת ביטחון במקום שאליו הם צועדים בבוקר, כשבית הספר כן נפתח.
שר החינוך – הנוכחי או זה שיוגרל כמחליף שלו בממשלת המעבר הבאה כי-הרי-למי-בכלל-אכפת-שם - חייב בשלב ראשון להפנים שהילדים איבדו שנת לימודים אחת, ובשלב שני לתכנן את שנת הלימודים הבאה, כך שהם יצליחו לגשר לא רק על החומר שהפסידו, אלא גם על חוסר הביטחון שנפער אצלם, על החששות, ועל העובדה שהבוקר, הקטנה שלי התחילה כיתה א'. שוב.
- נילי רייכמן היא אמא לתלמידות בכיתות ד' ו-א', רעייתו של מנהל בית ספר יסודי, ויועצת לאסטרטגיה ציבורית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
